קרבה והקרבה / אלה גובר

 

ביצירת התערוכה שלי, "קרבה והקרבה", גיששתי את דרכי אל אבני הבניין של הגדרות, מילים, והקשר שהיה נראה בלתי צפוי אבל גם בלתי מקרי בין שתי המילים מאותו השורש. לצד האופן בו אנו רגילים לראות את המילה "הקרבה", מלשון קורבן, אפשר לראות את ההקרבה כהפיכת דבר מה לקרוב יותר.

החל בהיבט הפיזי לפיו ככל שמשהו נעשה קרוב יותר אלינו, אנו מקריבים למענו את המרחב סביבנו, וכן בהיבט הדתי המושתת כולו על הקרבה,חיים של איסורים וגבולות המאפסים ומקטינים את המאמינים אל מול האל כדי להגיע למטרה הנעלה ביותר שהיא הקרבה אליו.

​

ראיתי כיצד הקרבה הגדולה ביותר שהצלחתי לחשוב עליה, שהיא בין אם לעוברה, היא גם ההקרבה הגדולה ביותר שהצלחתי לחשוב עליה, הקרבה של המרחב הפנימי של גוף האם וההקרבה האינסופית שתגבה ממנה האימהות. הקרבה וההקרבה אינן זהות, אך משמעויותיהן תלויות זו בזו והן יגיעו יד ביד תמיד. ובאופן דומה לשתי אלה, ראיתי כיצד כל הגדרה אחרת תחייב את הנגטיב שלה, את חברתה שיוצרת את הגבולות שלה ופורצת אותם כאחד.

​

ראיתי כיצד מה שמושך הוא גם קצת מרתיע, כיצד זכרונות טובים הם גם קצת כואבים. כיצד תחושת הכרת תודה, מזל טוב, או אושר גדול לא יהיו טהורות לעולם, תמיד ילווה אותן קמצוץ או חופן של פחד וכאב בשל המודעות ההכרחית להגדרה אחרת שמגבילה אותן, שיוצרת אותן, זו שהופכת אותן לפלאיות כל כך אבל גם זמניות כל כך.

העבודות שיצרתי עוסקות בתחושות, רגשות והביטוי שלהם באותו אופן דו-משמעי, הזמנה להתבוננות בשני צידי המטבע המגבילים אחד את השני, ובה בעת בוראים אחד את השני.