ניסיון חדש לרקע סופי.png

To play, press and hold the enter key. To stop, release the enter key.

מתן כהן ליואי

העולם מוזר לאופים

 

שתי המחשבות מהן יצאתי לעבודה היו הדימוי של שתי ספות וביניהן חבית עם אש ודמות השותק. כתבתי תסריט לווידאו עם שלוש סצנות שמתרחשות באותו א-מקום, עם אותן שתי ספות וחבית והשותק. לאחר אילוצים שונים צילמתי רק את הסצנה האחרונה והחשובה עבורי ביותר. הפסל הרך מהווה אנדרטה לחללי העריכה והשכתוב, ביניהם גם דמותו של פנדה הכלב שלי שצלמו בפסל והיה חלק מרכזי בראשית אחת הסצנות.

מול השתקן מוצב הנער, שלוקח מחבצול בדיבורו את המוות. הוא אומר את מה שחבצול לעד לא יהיה מסוגל להביע ולבצע. המוות של הנער הוא בהחלטתו, ולא ברור אם הוא באמת מבצע את האקט, מפני שלא חשוב אימות ההחלטה, מרגע שהחליט, יש את החיים שאחרי ההחלטה, בין אם חיים של חוסר מודעות כללי להחלטתו וחוסר מימושה או מודעות מלאה מחוץ לו להחלטה וביצועה. מאפייני ההתאבדות שנוגדים את המסורת (בצהרי היום, לעיני עדים ובליווי מנגינה) מעניקים לאקט את הציניות הראויה לו לפי תפיסת הנער עצמו.

בזמן ישיבתם על הספות, הדמויות אינן רואות אחת את השניה, בנוסף לחבית והאש שמעניקות מיסוך נוסף שמושאל מתא התוודות קתולי. חבצול כחילון דמות הכומר, שמקשיב ולא מתעניין רק בשל נוכחותו הפיסית והתרבותית בסביבה והשלכת התפקיד עליו ע"י הדמות השניה. הוא משקיף מבלי לשפוט – צופה. בדומה לכדור, שמשום גלגולו הוטל עליו להיחבט בין עצמים ואיברים ואינו יכול לעמוד דום כמחאה. מראש נכפה על השותק שייקחו לו את כל מה שיכל להגיד.