העולם של פרדו
טכניקה מעורבת: אקריליק, שמן, ספריי וטושים על קנבס, קרטונים, בדים, עצים.
בגיל 12 הובחנתי עם הפרעת קשב וריכוז. הפרעת הקשב שלי שלדעת רבים היא חסרון, מבטאת בעיני יתרון עצום. בוודאי בעולם האמנות.
אני חי בעולם עם קצב מהיר וככה בדיוק אני יוצר. אני מרגיש משהו ומבטא אותו ביצירה דינאמית. לא מדובר ביצירות פעולה כמו ג'קסון פולוק, אבל כן יש ביצירות שלי משהו שמונע מהרגשות שלי ומהפרשנות שלי אליהן.
אני חווה את העולם בצורה אינטנסיבית, מלאת אנרגיות, שלא כולן ורודות. אני בוחר לא להתמקד בציורים ריאליסטיים, אלא ליצור יצירות המבטאות עומס, חרדות, רגשות מנוגדים, מיניות ומציאות שאני מפרש אותה כלא הגיונית.
אחת ההשפעות הבולטות בעבודות שלי היא של תקופת הקוביזם של פיקאסו. הנשים שאני מצייר עוברות תהליך של הפשטה. אני בוחר בדרך כלל גם לשלב אלמנטים של מסיכות אפריקאיות בפנים שלהן. יחד עם זה אני גם מקפיד לבטא מיניות לא ראליסטית כדי להמחיש כמה החברה המודרנית הפכה את הדבר הכי טבעי למערכת שמנוהלת על ידי כסף ועשויה מפלסטיק.
אני רוצה שמי שיכנס לחדר הזה ירגיש מוצף מהתמונות, הוא לא ידע לאיפה להסתכל. מצד אחד, יוכל להתעמק בתמונה מסוימת ולמצוא בה את עצמו ומצד שני הוא יכול להרגיש שהלך לאיבוד ולא הבין את המסר שרציתי להעביר. זו בדיוק ההרגשה של מי שיש לו הפרעת קשב. אנחנו יכולים לשקוע ולהתרכז במשהו שעות ומצד שני להתפזר לכל הכיוונים ולאבד פוקוס.
אני מקדיש את העבודה הזו לאימי, אותה, אני מאוד מעריך. היא ניסתה זמן רב להבין את הדרך שאני חושב בה ובהתחלה גם לשנות את זה עם כל מיני כדורים שנועדו לעזור לי להתפקד כמו כולם. היום הכדורים האלה עוזרים לי ללמוד אבל יותר עוזרים לי ליצור כי אחרי שאני גומר ללמוד אני תמיד מרגיש צורך לצייר ולבטא את כל מה שצברתי בשעות שהייתי מרוכז ופסיבי.