ניסיון חדש לרקע סופי.png

To play, press and hold the enter key. To stop, release the enter key.

press to zoom
press to zoom

יאיר פרנס

בכל התערוכות שהסתובבתי בהם בכל תחומי האומנות רק כמה עבודות תפסו אותי, עבודות המיצב הגדולות שבולעות את הצופה, אלו שמשתלטות על תפיסת מרחבו. לכן רציתי לעסוק בתחושה זו ולנסות לייצר אותה בעבודתי. אני רוצה שהצופה יחווה חוויה, שתיתקע לו תמונה בראש.

 

התחלתי לעבוד מתוך מחשבה על חדר שכולו צבוע בצבע אינטנסיבי ובאמצע שלו איזשהו פסל אינטראקטיבי ובמקביל לנסות לשלב את מדיום הציור. המחשבה הראשונה והאחרונה לצבע החדר היה אדום חזק מאחר והאדום כאשר הוא טעון ומרוכז סוחב איתו המון כוח.

 

הפסל עבר שינויים רבים בתכנון שלו: מכמה פנסים, למקרן מאולתר, למבוך מראות.

תחום האופטיקה עניין אותי מאוד ועסקתי בו בעבודות קודמות, לכן ידעתי שהפסל יעסוק בתחום זה, החלטתי לעסוק במראות, בהתחלה לעסוק במראות כשיקוף הצופה ולאחר מכן בלבול הצופה ולבסוף התמקמתי על עצם הקליידוסקופ – מבנה מראות משולש שכאשר מסובבים אותו על מטרה הוא מעוות ומקמט את המטרה בתוכו ויוצר מראה פסיכודלי ומטורף.

 

עם הצבע החזק של החדר, האור שנדבק לו הצבע של הקיר והקליידוסקופ שלוקח את כל הצבע והאור ומשתמש בהם לייצור מרחב חדש המשתלט על מטרה מסוימת. הדבר היחיד שהיה חסר היה המטרה.

 

לקח לי הרבה זמן לחשוב על הציור שימוקם מול הקלידוסקופ. פניתי להרבה מקורות השראה ומצאתי את הדימוי בחלומות שלי. בחלום מודע שהיה לי לפני כשנה ייצרתי נוף של יער בצבעים ורודים סגולים ירוקים ואדומים והמראה נתקע לי בראש מאז. בחרתי לצייר את הנוף החלומי לעבודה בגלל הקשר הפסיכודלי והצבעוני שנוצר בין הציור לחדר לקלידוסקופ.

 

העבודה כללה ציור, פסל ומרחב אך עדיין היה חסר לי אספקט נוסף שמקשר את הכול. בחיפוש אחר האספקט הזה פניתי למדיום הסאונד ולתחום שהשפיע עלי בצורה הכי גדולה בבניית העבודה והוא המוזיקה שאני אוהב,  ושיר אחד תפס לי את האוזניים בתור המקשר המושלם – woods של bon iver . השיר הוא ווקאלי בלבד ומורכב רק מהקול של Justin Vernon  עם אפקטים שונים שר את הבית :

 

“I’m up in the woods, I’m down on my mind

I’m building a sill to slow down the time”

 

המילים של השיר התחברו לי עם כל האספקטים של העבדה – הציור של היער הפסיכודלי ביחד עם האפקט של החדר שמקפיא את הזמן ועוטף את הצופה. האפקטים הווקאלים תרמו לתחושה המתעתעת של העבודה.

 

העבודה עוסקת בייצור חוויה אצל הצופה, אין לי רצון להעביר מסר יותר ממה שהצופה חווה ואין קשר היסטורי או תרבותי מלבד השראתי. אני רוצה לערבל את החושים של הצופה וליצור חוויה מתעתעת ונדירה.