סוזי נזרה
TOMORROW
3d animation made in blender and nomad sculpt
Digital art has always fascinated me whether it was paintings or animation, but I have been hesitant to enter the 3d scene given it isn’t so beginner friendly. Giving myself the challenge of learning new software and completing an animation has been a task but I’m glad I get to present my creation on time.
TOMORROW is a story about people, mostly in the age range of late twenties to early thirties that realize they have become their biggest fear, the average office employee that works shifts, stuck in a monotone cycle. TOMORROW also talks about the humane instinct of contemplating and promising yourself to do it later. Nora is the main character she is 28 years old and has a relatively boring life the viewer follows her for a day even through the mundane moments and gets to be in her shoes for 4 minutes
עלמה נדל
ראש המגמה
מורי מסלולי יב
אייל יערי / נועה שוורץ
דוד חקי / רינת קוטלר
רעות ישעיהו / יונתן כתרי שילה
עיצוב קטלוג
אלמה שקד
סדרת ציורים
באמצעות דימויים של כלי בית שיש לי חיבור אליהם- חיבור שנובע מהחיבור שלי אל בעלת אותם כלים, סבתי, אך גם בשל הייחודיות שיש להם. צורה ייחודית, צבעים מיוחדים, פרטים קטנים שלא הרבה ישימו לב אליהם. אך בתור ילדה, שמתי לב אליהם והוקסמתי. בעבודה, הגדלתי את הפריט האהוב עליי והנכחתי את החלקים האהובים עליי. אותו פריט הוא מאפרה מהודרת בצבע טורקיז עם עיטורים בצבע זהב וציורי פרחים. הוצאתי מהדימויי המקורי את תלת המימדיות שלו, את הפונקציונאליות האבסורדית שלו, והפכתי אותו למשהו עליז יותר, אפילו תמים- לדימוי בפני עצמו.
מוטיבים: מוטיב כלי הבית מסמל את התמימות שבדומסטיות. אותם כלים הם לא בשימוש פונקציונלי אך שוכבים בבית לדקורציה בלבד- מה שמבטל את הדומסטיות ומשאיר אותם עם תמימות עקיפה שמתבטאת בעיטורים והדקורטיביות של אותם כלים, ללא הפונקציונליות.
מיה אריאל
67 מושבות
במהלך השנה נסעתי למעבדה במדרשת בן גוריון בשדה בוקר. הכנתי צלחות פטרי בהן שכבה דקה של אגר (ג׳ל מעורבב עם האוכל של החיידקים). בעזרת מכחולים, ציירתי בצורה סטרילית על הג'ל עם נוזל שקוף בו גדלים ומתרבים חיידקים. בחרתי חיידקים ספציפיים בשם ״פניבצילוס״, המתרבים ויוצרים מושבות בצורה הייחודית להם. לפניבצילוס יש מספר רב של זנים ותתי זנים, וכל אחד מהם יוצר מושבות בצורות שונות. זרעתי את זני החיידקים השונים בצורות שונות וכך למדתי להכיר אותם. אחרי דגירה של כשבוע באינקובטור, מושבת החיידקים התפתחה לציורים שציירתי עם המכחול. בחנתי את היכולת לשלוט בחיידקים שיצרו את מושבותיהם לפי הציורים שלי, אך גם שיגדלו בצורה הייחודית להם, מעבר לגבולות ציוריי. כדי לקבע את המושבה ולראות אותה בעין, ממיתים את החיידקים בנוזל כחלחל. נוזל זה נותן למושבות את צבען.
בשלב הבא, צילמתי את הצלחות במצלמה עם עדשת מאקרו, המזכירה מעין מבט מיקרוסקופי אל המושבה. ערכתי בפוטושופ וחיברתי ביחד דימויים שהוצאתי מן המושבות, כך שבכל ״קולאז״ בפוטושופ יש שלוש שכבות. בעבודת העריכה למדתי את דפוס ההתפתחות של החיידקים כך שיכולתי ״לחקות״ אותם, למחוק ולצייר קצת היכן שאני רוצה ושבכל זאת הם יראו טבעיים לגמרי.
בחלל מוצגות שלוש קופסאות אור בגודל 100x40 ס״מ, בנויות מעץ לבנה. בכל קופסא יש שלוש שכבות פרספקס עליו מודבק הדפס שקף של דימוי מן החיידקים. השקפים מוארים על ידי פסי נורות לד. השכבות נמצאות במרחקים שונים מהאור וכך יוצרות אשליה תלת מימדית. בנוסף, מוצג שולחן אור בגודל 130x90 ס״מ, עשוי מעץ לבנה, עליו מונחות צלחות הפטרי.
אתם מוזמנים לבחון מקרוב, לגעת ולסדר את הצלחות.
אני רוצה להודות לכל מי שעזר לי לאורך התערוכה, אבא ואמא, אברהם באר, דוד חקי, רינת קוטלר, איל, פיטר מלץ, אדם גרנט.
הגר פינטו
ללא כותרת
אנימציה- וידאו ועבודות נייר
תקופה ארוכה שאני מתעניינת באומנות שלי בקולאזים ובלהרוס כל מיני דברים ביחד כדי להתיך משהו חדש, אני לומדת להביע את עצמי דרך שילוב של מדיות שונות כדי ליצור אומנות.
העבודה שלי מתעסקת באנימציה שמורכבת מכמה מימדים. תחילה, צילמתי את הסרטון שלי, לאחר מכן חילקתי אותו לפריימים שהדפסתי. לאחר שהפריימים היו מודפסים, התחלתי לשחק איתם ולמצוא לולאות שדרכם אוכל ליצור. למשל, גיליתי שאם אני מכניסה שתי שקפים מחוברים למדפסת לייזר, שמפרידים אותם לאחר ההדפסה יש שכבת דיו יבשה חשופה על אחד מהם שניתן לקלף. וכך נוצרה אנימציה דרך לולאות שמצאתי בהדפסות וחומרים שונים שהתנסיתי איתם. ככה נוצרו סרטוני אנימציה מגוונים.
יועד בר און
הכנוע
חימר ובד
פיסלתי דמות של אדם כנוע ומבוייש שלא רוצה להיות במקום בו הוא נמצא. רציתי להעביר תחושה של ניכור ובושה בעזרת תנוחת הגוף ואופן ההצבה. הפסל הוכרח לעמוד שם, להיות פסל, בניגוד לרצונו.
פסלים בדרך כלל נמצאים בתנוחה של גאווה ונואשות לתשומת לב. לעומת זאת הכנתי פסל כנועה ומבוייש. פסל שהוא ענו מטבעו, נמוך רוח. בחרתי בתנוחה הזאת כי רציתי להביע רגש מסויים שהרגשתי, שהתקשתי להסביר במילים.
בהתאם לתנוחה ולרגש, בהם נמצאת הדמות, כיסיתי את ראש הדמות בבד. הפנים שהם מרכז הרגש וההבעה האנושית דווקא הן מכוסות. מה שמאפשר לגוף לתת את מלוא הבעת הפסל.
רנה גיל בראון
ללא כותרת
אקריליק, דבק, נצנצים ולק ג׳ל על קרטון ביצוע.
בעבודה יצרתי מצעים בצורות משתנות מקרטון ביצוע, ועליהם ציירתי בעזרת אקריליק, דבקים, נצנצים ואף לק ג׳ל דימויים שונים מהחיים שלי- תשעה זוגות העתקים וקולאז׳ של הידיים שלי, דימויים של החתול שלי פרסי (ז״ל), והעתק שלי בגודל אמיתי עם חיוך עטוף בנצנצים שחורים. ברחבי כל החדר מפוזרים אורות באורך מצטבר של כארבעים מטרים.
אני עוסקת באומנות דרך החינוך שלי כבר כ-12 שנים, ולצערי השגרה והמיסוד שלה לאורך כל השנים האלה גרמה לי לרגעים לאבד את האהבה שלי אליה. כשהגענו לשלב שבו היינו צריכים להתחיל את התערוכה הסופית התקשתי מאוד למצוא את הכוח והמוטיבציה. ידעתי שהעבודה שלי מוכרחה להיות טובה ושהלחץ מתגבר, אבל כל מה שעשיתי הרגיש סתמי ו״לא מיוחד״.
אני הצלחתי למצוא את ההשראה שלי דרך המצעים הצורניים. הם הצליחו לרגש אותי מחדש, והיציאה מהקופסה של הקנבסים המרובעים חידשה את כוחותי. עליהם ניסיתי לייצר יצוגים יחודיים לי בעזרת החומרים הבלתי שגרתיים שאפשרו לי להפיק עבודה משמעותית בשבילי, שבה אני גאה.
דנה פבלובסקי
גלגול
טכניקה מעורבת: צבעי אקריליק, פנדה, טושים, ג׳סו, נצנצים, מדבקות, חוטים.
בתהליך העבודה שלי היה חשוב לי לשמור על חופש, הנאה ובחירה.
יצירת העבודות היה תהליך טבעי ואינסטינקטיבי, שבו עבדתי דרך בחירות ספונטניות- לא מתוכננות. רציתי לבחור דימויים וחומרים שאני אוהבת ומעניינים אותי, ובכך להציג חלק מהעולם הפנימי שלי.
רציתי לקשר את העבודות יחד כסדרה בהיבטים מסוימים, אך יחד עם זאת לשחק בכל אחת עם האופציות העומדות בפניי דרך התנסויות בחומרים שסיקרנו אותי וטכניקות שונות וחדשות לי.
בחרתי לעסוק בעיקר בנשיות, דרך נקודת המבט שלי.
העבודות מחולקות לשתי קבוצות, כחול וורוד, כל אחת מתמקדת בשלב אחר בתהליך ההתבגרות. העבודות הוורודות מתמקדות יותר בילדות, לעומת הכחולות שמתמקדות בנעורים.
הדימויים מבוססים על המציאות אבל יוצרים פנטזיה, על מנת לתת לצופה תחושה כאילו הוא צופה בחלום או תת מודע.
אליאנה פרדו
פסל תקרה, קרש עץ 99x93 וחוטים אדומים שאורכם 2 מטר.
פסלים מאבני גיר.
שלושה ציורים בגודל 30x45.
וידיאו ארט.
ביצירה שלי אני בוחרת לחשוף את נקודת המבט שלי והדרך שבה אני מתבוננת בעולם, והבחירה המודעת להתבונן בדברים הטובים למרות רעשי הרקע. הטבע הוא הבריחה שלי, הוא זה שמחזיק אותי בכל משבר, במיוחד בימי המלחמה, כי הוא מחזיר אותי לחוויה הכי בסיסית, לשימוש בחושים ולחיבור לאנרגיות הטובות שנמצאות סביבנו.
בחרתי לחקור צורות אורגניות שניתן לבטא באמצעים מלאכותיים מתוך שאלה שחזרה אלי - האם ההבעה המלאכותית יכולה לעורר את אותו הרגש של החוויה הטבעית ? רציתי להכניס את הצופה לתוך השקפת העולם אני רוצה שהצופה יוצף רגשית בעקבות החשיפה למדיומים השונים שבחרתי שמעירים חושים שונים שיוציאו את הצופה מהקיבעון המחשבתי:
בחרתי לעשות עבודות רצפה, תקרה וקיר כדי להכניס את הצופה לתוך עולם אחר, לא סטנדרטי, שמאפשר התנתקות מחיי היום יום, מכל הרעש והבלאגן.
כל אחד מהפרטים בעבודה בעל משמעות רגשית וחושית - החוטים האדומים, למשל, יוצרים אסוציאציה לאהבה אבל גם רומזים לתחושה של מוות ואימה, וההמשכיות שבחוטים מכניסה את הצופה לאופוריה. צבע החול מעניק תחושה של חמימות ורוגע, שבולטת אפילו יותר ברכות שלו שמעוררת תחושה של חופש. מתוך החול יוצאים סלעים קשים, אבל גם הם מפוסלים ברכות. הגוונים בוידיאו ארט מאוד ירוקים כדי לבטא תחושה של חיוביות ותקווה, צמיחה והתחדשות וגם הסאונד מביא להשתתפות חוש השמיעה בחוויה האסתטית.
גם בנקודה זו בחרתי לשלב ניגודים, כי בתוך הטבע מתגלה חייל עם נשק, שהוא ההיפוך של הטבע ומה שמאיים עליו. בנקודה הזו הדגשתי את הקשר המורכב שלי ושל כולנו למעשה עם התנגשות הטבע והמציאות באמצעות ציורים של עצים שקשורים בחוטים. כך המחשתי את התחושה שלי שהאדם מתערב בטבע ופוגם בשלווה ובבריאה. לכאורה, פעולת הקשירה, עוזרת לעצים לצמוח ותומכת בהם, אבל היא מייצרת תחושה של חנק וכליאה והתערבות מיותרת בטבע.
השאיפה שלי כאמנית היא לעורר בצופה את המורכבות שבקשר בין טבע למציאות מעשה האדם ולחזק את הבחירה בטבע כמקום מפלט.
דניאל מאיר
Sketch of the Unknown
דיו, טושי אלכוהול ועטים: 50×70
עטים שחורים: 21×15
עפרונות על נייר צבעי מים: 36×55
עפרונות: 13×17
כל העבודה התחילה מרצון להתנסות עם ציור תאורה. בניתי לעצמי עולם דימויים משלי והתחלתי לצייר בדיו וטושי אלכוהול את הסצנה המוזרה והאפלולית הראשונה (70×50).
כאשר ניסיתי לחשוב על דימויים חדשים לעבודות בהמשך, התחלתי לצייר פורטרטים בנקודות (15×21). המטרה הנוספת בזמן ציור הפורטרטים הייתה לגרום לדימויים להיראות פחות שטוחים על ידי שימוש בנקודות בלבד, ללא קווים.
אהבתי את התוצאות, אך חיפשתי חומריות שלא מצאתי בדיו, לכן בחרתי להתנסות בעפרונות.
חיפשתי השראה, התחלתי לצייר דגים. כל אחד יכול לנסות לנחש את הסיבה, אבל אני לא חושבת שאני מודעת לה בעצמי.
בניתי בפוטושופ סקיצה, התחלתי לצייר - והתאהבתי בחומר (55×36). העדינות, הנפח שזה נותן, כאילו אפשר להיכנס לעולם אם ניגע בדמות. המשכתי לפתח את הדימויים ולהרחיב את המשפחה בעזרת פורטרטים (17×13).
בעבודות ישנה מתיקות מעורבבת עם חלחלה. במבט ראשוני - חלק מדימויי הילדות והיצורים שנראים כה תמימים יכולים לחמם את הלב, אך ככל שמתעמקים הדימוי נעשה מחריד יותר ויותר. דימויי העיניים, המבט החודר אל הצופה, הדגים, התאורה, האפלוליות והבנות - כל אלו מוטיבים חוזרים ביצירות לאורך הדרך.
אריאל ויין
עצמות
שמן על עץ 122*94 ס"מ / 122*144 ס"מ
עלבד מחורר עם מלחם 4 יחידות 110*250 ס"מ
׳אוסטאופורוזיס (Osteoporosis) היא מחלת שלד רב-מערכתית המאופיינת בירידת חוזק העצם ובסיכון מוגבר לשברים. מקור המילה ביוונית, ומשמעותו "עצם מחוררת" ("אוסטאו" - עצם, "פורוזיס" - מחוררת). חוזק העצם תלוי בשילוב של צפיפות עצם ואיכות עצם. איכות העצם מושפעת מדרגת מינרליזציה (Mineralization) של העצם, עובי קוריות העצם וקצב שחלוף העצם.׳
המחלה, נטמעה בי, סיקרנה אותי עד סף שיגעון.
מוטיבים בעבודה הם מוטיבים בחיי: חיפוש המשמעות הנעדרת בתוך negative space ,בתוך החללים הריקים.
המרדף הנואש אחר האיזון העדין בחיים, ולצידו הרצון ליצור לחיות באופן הכי כאוטי שאפשר.
הרצון לסבול מיצירה כדי לשפר אותה אך עם זאת ליצור למען השכחת הסבל בחיי.
רבים מהמוטיבים הללו סותרים זה את זה, אך הסתירה והבלבול שבחיים זה מה שהניעה אותי ליצירה
העבודה הזאת היא יציאה מהסגנון, מאופי העבודה והיצירה שזיהיתי בעצמי עד לפני כמה חודשים. משהו בי נע, השתנה, וכך גם היצירה שלי. אם לטוב או לרע, זה עוד אגלה, אך עצם השינוי מרגש ומלהיב אותי.
המסע של היצירה שעברתי התקדם בצורה חלקה, באופן טבעי, כאילו איפשהו בתוכי ידעתי מה עלי לעשות, הרגשתי כאילו אני תמיד צעד אחד לפני עצמי, רואה לתוך העתיד של העבודות שלי, זוהי תחושה זרה לי, ביטחון ביצירה אינו דבר שבעבר בא לי בקלות, אך השינוי הפתאומי שחל בי איפשר לי לאחוז בביטחון ולא לשחרר.
“The idea of my future simultaneously thrilled and terrified me, like standing at the lip of a very sheer cliff- I could fly, or fall. I didn't know how to fly, and I didn't want to fall. So I backed away from the cliff and went in search of something that had a clear, solid trajectory for me to follow, like hopscotch.”
Marya Hornbacher, Wasted
שקד גזית
memórias amarradas (רגעים קשורים)
חמישה ציורים בצבעי אקריליק על קנבסים בגודל 70 על 80 ס״מ
לפני כעשרה חודשים הוחלט סופית שאני ומשפחתי הגרעינית עושים רילוקיישן לפורטוגל.
הרילוקיישן הזה לא יהיה הראשון בחיי, גרתי באנגליה שש שנים, מגיל שלוש וחצי עד תשע וחצי ודבר זה אינו פשוט.
עולה הרבה השאלה של מה אני אעשה שנה הבאה, האמת היא שאני עדיין לא יודעת אבל אני אמצא איך לתרום שם בתור ישראלית, לעבוד וללמוד בסוף תואר.
השנה האחרונה הינה מורכבת מכל הסיבות הגדולות והאישיות שלי, זו תקופת מעברמהיותי נערה לאישה. אני עסקתי כל חיי בנושאי נשיות, סטנדרטים חברתיים, מיניות ואהבה. דבר שתמיד החזיק אותי היו החברות השונות שהכרתי וגדלתי איתן ואני אתגעגע אליהן המון.
עבודה זו מסמלת עבורי סיום תיכון ואת הגעגוע שאני אחווה לנערות וגם את הטוב בהתבגרות בשל המורכבויות הרבות הכרוכות בלהיות נערה בחברה שלנו. עבודת הגמר מהווה עבורי סגירת מעגל לרגעים שחוויתי בתיכון עם חברות ואת התקופה הנוכחית בארץ שלעיתים אני רוצה לקשור על מנת לא לאבד אותם.
קטיה רוזן
"מנסה לומר לי שהיא הולכת"
2 וידאו ארטים באורך של 4 דקות בעזרת תוכנות AI
העבודה "מנסה לומר לי שהיא הולכת" מורכבת משני וידאו ארטים המבוססים על שני ציורי ילדות שיצרתי בגיל 3. שני הסרטונים מביאים לידי ביטוי את הציורים, כלומר מחיים אותם אל החיים האמיתיים בדרך שאני מפרשת אותם.
מתוך התבוננות בציורים כתבתי קטע כתיבה שהתקשר לי איתם: ניתן לקרוא קטע כתיבה זה בכניסה אל החלל בו אני מציגה.
בקצרה, הקטע מתעסק על מחזוריות של רגש - כל רגש מתחיל מנקודה מסויימת ומאבד את האופוריה ההתחלתית שבו הוא היה. האדם, מנסה להחזיר את אותה התחושה ההתחלתית ומקיף את עצמו בסביבה שבה הוא התקיים בכדי לחוות אותו מחדש. אך לאחר ניסיונות רבים אחרי מרדף אותו הרגש האדם מוריד ידיים ודווקא בנקודה שהכי לא אכפת לו הרגש ההתחלתי חוזר - וכך אנו, חיים את הספקטור רגשות שיש לכל אדם.
שני הוידאו ארטים משנים את מקומם לאחר ארבע דקות - כלומר, לאחר צפייה באחד מהם על אותו הקיר מוקרן הוידאו ארט השני אבל כבר בקיר האחר מה שנותן את האפשרות לצפייה ממושכת על אותו רבד של החדר.
לצד הדימויים העדינים והילדותיים ישנה ניגודיות חזקה בינם לבין המוזיקה המתנגנת, וזאת מכמה סיבות - הראשונה: טעימה אל הטעם המוזיקלי שלי, כלומר מוזיקה שמלווה אותי ביום יום. השניה - כפי שבקטע כתיבה יש שלושה חלקים אל הרגש גם שלוש קומפוזיציות של האמנים Devon Hendryx, Black Kray Yung Lean והאפשרות לחוות את שלושת השלבים האלו בארבע דקות.
זהר משי גולן
העבודה שלי מורכבת משני חומרים בסיסיים עיקריים: ברזל ונייר טואלט.
ניתן לראות בחלל ספה מפוארת העשויה ממוטות ברזל ובד, שנדליר התלוי מהתקרה ועל הקיר דפים העשויים מעיסת נייר של נייר טואלט.
פתחתי את תהליך העבודה השנה בהתנסות בערבובים שונים של עיסת הנייר מנייר טואלט. התחלתי לייצר דפים רכים שונים על ידי דילול עיסת הנייר עם מים. הדפים החדשים לא שרדו את משקל גופן והתפרקו לחתיכות נייר טואלט יבשות. הבנתי מכך שאני צריכה למצוא את שיטת העבודה המאוזנת שתאפשר לי ליצור דפים גדולים ועדינים. השתמשתי קנווס ממוסגר שטבלתי במים והנחתי עליו שכבה בסיסית של ניירות טואלט (ריבועים ריבועים), לאחר מכן את עיסת נייר הטואלט ואז שוב שכבה בסיסית. מהר מאוד הפכתי למפעל לייצור נייר מנייר.
בפעולה שלי, לקחתי את הנייר הכי מתועש ויוקרתי (כזה עם שתי שכבות של רכות) והחזרתי אותו לחומר גלם בעזרת שיטה ידנית, שאילו היתה משתמשת בחומר אחר אפשר היה לשייך אותה לנשים כפריות באזור נידח.
לאחר שהרגשתי שהתמקצעתי בשיטת הכנת הנייר המסורתית שהמצאתי, למדתי לרתך בפעם הראשונה והתאהתי ביצור ועיקום חישוקים. מברזלים שונים וגדלים שונים, החישוקים התחברו יחדיו למעיין קפיץ או מובייל. הושפעתי בשלב זה של העבודה מתנועת האר נובו והתחלתי לפנטז ועל חלל של ארונות וספות פאר עתיקות, שעוני סבא ומנורות שנדליר. כך ניתן השם לאובייקט התלוי מן התקרה - "השנדליר".
הבחירה החוזרת שלי בעבודה על השנדליר בברזל חלוד וישן האנישה את חומר הבניין הכבד ונתנה בו חיים קלילים. אם זה אופן התלייה או עיקום הברזל בצורה ידנית ולא סימטרית, שברתי את קשיחותו של הברזל ועידנתי אותו.
את הספה ריתכתי ממטות ברזל גם כן, הכריות שלה מורכבות מפיסות בד טבולות בדבק. הספה נותנת את הסגירה האחרונה לחלל והופכת אותו לסלון משונה.
מבחינתי, הסלון הוא תרכובת של ניגודיות ומתח- בין חום ורוך ביתי לקשיחות קרירה, בין מסורתיות לתיעוש, בין נשיות לגבריות.
אלישע חזנוביץ'
בדידות
מיצב וידאו ארט על שלושה מסכים.
המיצב כולל שלושה סרטוני ווידאו ארט שונים שערכתי וצילמתי. כל עבודה בסדרה מוצגת בפורמט "פוטו - רומן", מה שאומר שכל עבודה מורכבת רק מתמונות. כל סרטון משודר ללא הפסקה על מסך מחשב שונה, וכל מסך תלוי על קיר אחר בחלל (בסך הכל שלושה מסכים). עבודות הווידאו עוסקות בנושא "בדידות" ומטרת העבודות להציג את חווית הבדידות בצורה מנוגדת לדרך בה היא מוצגת על ידי החברה - כחוויה שלילית שיש להימנע ממנה. בעבודותיי ניסיתי להציג את חווית הבדידות כחוויה מורכבת יותר , בעלת רבדים שליליים וחיוביים.
הרבדים השליליים שנובעים מבדידות יותר מודגשים כיום בחברה : רגשות כמו עצב, דיכאון והתמכרות. בעבודותיי השתדלתי להתייחס גם לרבדים אלו אך גם לרבדים חיוביים שקשורים לבדידות כגון פיתוח עצמאיות מחשבתית והגברת כמות הזמן החופשי בחיים, אשר לעיתים מופחת כתוצאה ממפגשים חברתיים.
דר לביב
נוצות בשחור לבן
שמן על בד ועל עץ.
מידות משתנות
השנה, רציתי שהעבודה שלי תהיה פשוט מהנה עבורי. רציתי למצוא שוב את האהבה לאומנות.
מאז שאני זוכרת את עצמי, הייתה לי חיבה עמוקה לבעלי חיים. בין אם זו הייתה ההתלהבות של זיהוי כלב ברחוב או ההתרגשות של טיול בגן החיות, בעלי חיים תמיד עניינו אותי. ככל שחלפו השנים, האהבה שלי לבעלי חיים השתלבה בצורה ברורה באמנות שלי. תמיד מצאתי את עצמי חוזרת לדימוי של בעלי חיים בעבודות שלי.
לפני מספר שנים הבאתי הביתה שני תוכים ומאז התחלתי להתעניין בתוכים ספציפית. התעניינתי בצורה שלהם והתפעלתי מהנוצות הבוהקות שלהם. הנוכחות שלהם בחיי גרמה לסוג של תשוקה ועניין שגלשו לתוך יצירות האמנות שלי.
הרעיון של העבודה שלי סובב סביב תרגום העניין שלי עם תוכים אל מגוון רחב יותר של בעלי חיים. העבודה שלי כוללת ציורים רבים של בעלי חיים בצבעוניות המזכירה תוכים - צבעים בוהקים ומגוונים, וציור גדול ומרכזי של תוכים בשחור לבן - בלי הצבעוניות שמאפיינת אותם בדרך כלל ומודגשת בשאר העבודות שלי.
נעמה פגי
שלנו
טכניקות: עץ , ריתוך , סיליקון , בדים , וידיאו ועוד.
בילדותי הרגשתי רגשות של חוסר בעולם פנימי ובדידות. העולם הפנימי שלי ריק ולא מעניין, לא התעניינתי בחיות או בטבע. לכל אורך חיי פחדתי מדגים ומחרקים אך עם תהליך המעבר מילדות לבגרות למדתי שבטבע ובים עולם עשיר וראוי להתפעלות, למרות הפחד.
ילדים רבים מצאו עיניין בעולם החי, החלל ומעבר לו והאמינו בקסם ודברים על טיבעיים.
בעבודתי ניסיתי ליצור סביבה של עולם מלא ושמח עם חיות והרמוניה יחד עם קסם, נצנצים וההרגשה אחריה רדפתי זמן רב. בחיפושי אחר עולם כזה גיליתי שבעולם הפנימי שלי אין חוסר ואין צורך לקנא אחר עולמות של אנשים אחרים מכיוון שבדידות נמצאת בתוך כל אחד וחוסר נמצא בתוך כל אדם.
ביצירתי עברתי תהליך של זיגזוג בין בחירות. הבלגן וחוסר הודאות המתמשך שעובר בי, ההתפשרויות שלי עם היצירה. במערכת היחסים בין שליטה ביצירה לבין זרימה ופסיביות וחששות לגבי החלטת החלטות נכונה.
עם השנים למדתי לאהוב גם מרחוק את עולם החי, את העזים, את הטבע והאדמה.
תודותיי: לחברים, לאמא ואבא שלי שתמכו בי לאורך התהליך, לצוות המגמה ולמנחים שלי נועה ואיל. לליאן זיקובסקי, למעיין מימון, לנופר שרון ולדובדבן שבקצפת, למוזה שלי שירה מוגרובי שעזרה לי המון במנטליות וברוחניות שבתהליך.
פאני שובוב
2006 Аукцион
(מכירה פומבית)
עץ, צבעי שמן, נוצות, מטבעות, בד, גבס
מגירה: 106x47 cm
הפרויקט שלי מהווה אינסטלציה העוסקת בתחום האספנות והאוגרות. אינסטלציה זו מורכבת מארבע מגירות שבניתי, חלקן תלויות וחלקן עומדות, תכולתן מעין עולמות קטנים בהשראת אוספים ודימויים הקשורים לנרטיבים אישיים.
איסוף עבור רוב האנשים הוא בחירה, אבל עבור חלק זה יכול להיות כפייה, על ידי שיתוף מאפיינים של אגרנות אובססיבית. איסוף יכול לפעמים לשקף פרפקציוניזם, פחד ממחסור או לזרוק משהו ואז להתחרט עליו מאוחר יותר.
בחינה זו של האספנות אינה רק עניין אקדמי או אמנותי, אלא גם מסע אישי. היא מגשרת בין זיכרונותיי האישיים לבין מורשת משפחתית, כאשר אני מביאה את זיכרון סבי, פטר, ואת אוסף הקרנפים שהוא צבר.
סבי היה אספן ואגרן סדרתי.
ביתו היה עמוס מאוד ומלא בארונות ראווה לכל האוספים שאגר במשך חייו; כלי מטבח, מטבעות, בולים, כובעי קסקט, פסלונים מכל התרבויות וחומרים, בייחוד פסלוני הקרנפים אשר אגר ללא הפסקה.
האינסטלציה מזמינה לא רק להתבונן באוספים הללו, אלא גם לשאול את עצמנו מהי משמעות האספנות בחיינו. בכל אוסף תמון מסע או סיפור המשקף לא רק את האובייקטים עצמם, אלא גם את האישיות והסיפור האישי של האספן.
נעמה לפידות
ללא כותרת
העבודה מורכבת מארבעה תבליטי גבס בגודל של 55*50 ס"מ, ממובייל מתכת בגודל של 150X170 ס"מ, ומאהיל מתכת ושעווה.
עד השנה, הקו המנחה בעבודותי תמיד היה מחשבה מקדימה, רעיון שביצעתי. השנה לעומת זאת עבודותי נוצרו בעקבות חומר, צבע או צורה. עבדתי מתוך אינטואיציה ונתתי לתהליך העבודה להוביל אותי.
את עבודת הגמר יצרתי בתהליך שהונע משילוב של חשיבה רעיונית ושל התנסות בחומר. העבודה נוצרה בתהליך של פירוק זכרונות אישיים לדימויים סמליים, והרכבה שלהם מחדש למכלול.
המוטיבים החוזרים בחלקי העבודה השונים, הם העיסוק בזיכרונות ובחוויות מעצבות בחיי, תוך שימוש בצורניות ובחזרתיות.
ארבעת תבליטי הגבס הם מעין שטיחים, שהדוגמאות שבהם מורכבות מצורות שמסמלות מקומות משמעותיים עבורי. כל אחד מהשטיחים מתקשר לבית ספציפי מההיסטוריה המשפחתית, לאנשים שעיצבו אותו וגרו בו, ולחפצים אותם בחרו.
מובייל הציפורים העשוי מתכת מורכב משני מינים של ציפורים: עורבים ויונים (doves), המבטאים שני יסודות אוניברסליים: שחור ולבן, מאיים ומשכין שלום.
באהיל השעווה המואר מוטבעות יונים שיוצרות דוגמא המזכירה עיטורי שטיחים - ובאופן זה מתייחסות הן למובייל והן לתבליטים, ומחברות אותם למכלול.
דריה סימריונין / נעמה פגי / הגר פינטו / מיכאל סרבנוגור /
דנה פבלובסקי / שיינה פז'וליס / אליאנה פרדו / קאי קושניר /
קטיה רוזן / שקד גזית / נועה קראוגלן / פאני שובוב / גאיה שחל /
רותם הראל / שקד דוד / מעיין פילץ / גלי סבן / אביגיל זיגמן /
שירה מנטין / מעין מיימון / עלמה נדל
אלמה שקד / עמנואל אלעזר / מיה אריאל / אבישי ארנברג /
יועד בר און / הדר בר שמאי / רנה גיל בראון / פלג גבעתי /
זוהר גולן / דניאל מאיר / הרן אשל / אריאל ויין / שושן וייצמן /
ליאן זיקובסקי / אלישע חזנוביץ' / נועה כהן / דר לביב /
נעמה לפידות / יעל מארי זהבי / סוזי נזרה
פיטר יעקב מלץ
מסלול תלת מימד
מסלול ניו מדיה
מסלול דו מימד
דוד חקי
דבר מנהל בית הספר /
תלמידים ותלמידות יקרים, כל צוות בית הספר וההורים שמחים וגאים לעמוד לצידכם בנקודת הזמן הנוכחית, ולהביט בפלא ובפאר של תערוכת הגמר שלכם שאף הועלתה על גבי קטלוג מפואר זה. בשנים שלמדתם בבית הספר חוויתם הכל מהכל - קורונה, סגרים, שביתות, סבבי לחימה בעזה, מאבקים חברתיים סביב הנסיונות להפיכה משפטית, וכמובן - המלחמה הקשה בעקבות זוועות ה-7 באוקטובר. נדמה שעל אף הכל, עמדתם איתנים אל מול רוחות הזמן, התחזקתם, והגעתם לרגעי הסיום מחוזקים וחסונים. אני מבקש להודות לכל אלה שליוו אתכם לאורך השנים, לכל מורי הצוות במגמה החזותית, וכמובן לראש המגמה הנדיר והיקר כל כך - פיטר מלץ. אנו שמחים וגאים בכם, ומאחלים שתוסיפו ליצור אמנות בהמשך חייכם, לא משנה במה תבחרו לעסוק.
שלכם,
דן
דבר ראש המגמה לאמנות חזותית /
הציפייה היתה, אי שם בשנת 2020, שנצא כולנו להפלגה מפוארת באוקיינוס היצירתי הנרחב. אתםן, המוכשרות והמוכשרים שלנו, ואנחנו צוות מורי מגמת אמנות חזותית.
אך עד מהרה הים געש - קורונה, רפורמה, מלחמה. עברנו יחדיו סערות רבות. רגעים לא פשוטים, בהן האופק הטשטש וכל שראינו הם איי אי ודאות. למדנו בדרך הקשה, שאמנות וחדוות יצירה משותפת הם דלק לתנועה פנימית וקבוצתית. מזון לצמוח נפשית ואמנותית. סיגלתםן גמישות פעולה ולמדתםן לקחת את הטוב. האופן בו עברתםן את שנת י"ב שלכםן, מעוררת הערכה עמוקה. בצל המלחמה, עבדתםן בצורה מופתית כיחידים וכקבוצה. הצלחתםן לעמוד בכל המשימות הרבות של המגמה ותמיד במקוריות ובאיכות. לבסוף אני מנצל עמוד זה כדי להודות לכל הצוות המסור והמקצועי במגמה, תודה למנהל דן ולצוות ההנהלה, תודה לצוות המשק, תודה לצוות היעוצי ותודה למחנכים מחנכות.
אני מאחל לכםן, הפלגה מפוארת ושקטה באוקיינוס היצירה. מגיע לכםן.
פיטר יעקב מלץ
עמנואל אלעזר
התמסרות
אני חוקרת מעברים בין התמסרות לריחוק. בתקופה האחרונה מעסיקה אותי השאלה למה התמסרות נחוות אצלי לעיתים כאובדן שליטה, המעורר את הרצון להרחיק ומעלה בי תחושות ניכור לאותה משימה או אדם אליו אני צריכה להתמסר.
התמסרות במסגרת של קשר אישי מעלה אצלי היקשרות,תלות לאותו אדם, דבר ששם אותי במצב חשוף. מתוך תחושות אלוציירתי בשמן נשים בסיטואציות חשופות, הצופה פולש לאותן סיטואציות אינטימיות במבט מציצני. את הסצנות מלווה מלנכוליה מסוימת ותחושת אי שקט רגשי. למרות שהסיטואציות הן של שהיה נוחה ונעימה, כשלונה של הדמות להתמסרות מלאה מפריעה לשקט ומותירה את הדמות בודדה ומנוכרת.
בציור הראשון ניתן לראות דמות נשית באמבטיית קצף. הדמות נראית רגועה, מבטה לא מבחין בצופה, היא מתמסרת למים באמבטיה ולרוגע. למרות השקט בסצנה יש בה גם אימה מסוימת ותחושה של הרס עצמי.
בעוד הצופה לא יכול להישיר מבט אל עיניה של הדמות הראשונה, מבטו נפגש עם הדמות בשניהציורים האחרים המוצגים בתערוכה. באחד, הדמות מתלבשת ומבטה מאשים את הצופה אשרפלש לרגע פרטי זה. בשני, הדמות הנשית מחובקת עם דמות גברית. מבטה לא עסוק בגבר, הוא רפלקטיבי , מופנה פנימה ומשדר בדידות ועצב.
את האובייקטים התלויים בחלל פיסלתי בעיסת נייר, צורות אמורפיות המדמות קליפות עדינות שעטפו פרי כלשהו בעבר והושלכו כפסולת, קליפה מכסה ומגנה על משהו פגיע וטוב שנמצא בפנים. בקליפות יצרתי נקבים החושפים אור וציפיתי אותן בבדי תחרה אותם טבלתי בשעווה. בד התחרה עדין וחלש, לרוב הוא נמצא בהלבשה תחתונה. כאשר ציפיתי את הקליפות הנקובות בבד הטבול בשעווה הרגשתי שאני הופכת אותן לגופניות, כך שהן לא רק שומרות ומגנות הן גם חשופות.
תהליך היצירה הפגיש אותי עם החששות שלי מהתמסרות מלאה בכך שגם אליו חששתי להתמסר לגמרי. בתחילת תהליך היצירה עבדתי בצורה מבוקרת ומדודה של פעם בשבוע, כך שהתקדמתי בעבודה אך לא דרשתי מעצמי יותר מידי, לא חשבתי על היצירה חוץ מאותו יום בשבוע. עם הזמן הבחנתי כיצד מחשבות על היצירה מלוות אותי לאורך כל השבוע, כך גם ההגעות לסטודיו הפכו ליותר תכופות ומידת ההתמסרות שלי ליצירה רק הלכה ועלתה. ההתמסרות ליצירה העלתה בי תחושות של ביקורת עצמית, פקפוק ביכולות שלי ותחושה של חוסר שביעות רצון מאיך שיוצא לי. לצד תחושות קשות אלה הרגשתי גם שקועה ומחוברת רגשית ליצירה, לצייר ולפסל הרגיש כאקט תרפויטי ומרגיע, הרגשתי שאני יכולה לבטא את עצמי.
אבישי ארנברג
# - ציור שמן על דיקט
2# - פרספקס ונייר צבעוני
3# - עץ אורן בד יוטה
4# - עץ אורן, בד יוטה, ציור שמן על דיקט
התערוכה מתעסקת בפעולות טשטוש, איבוד צורה ושכפול של דימוי. התחלתי את התהליך מתוך עניין ומציאת חן באיך דימוי מאבד את הצורה שלו ואת הגבולות שלו. דרך העבודה עלו בעבודות נושאים אחרים שמעניינים אותי כגון מפגש אנושי ואינטימיות.
העבודה הראשונה - ציור - דימוי של נשיקה.
העבודה השנייה מורכבת מ16 שלטי יציאה שיצרתי והרכבתי. יצרתי את העבןדה מתוך אהבה לרגע בו השלט נשאר הדימוי היחידי שניתן לראות בחדר חשוך ומציאת עניין בלד ובסמליות של הדימוי והיציאה.
העבודה השלישית היא פסל שמורכב מ"פרגוד" ושני שרפרפים - הפרגוד מורכב מעץ ויוטה והשרפרפרים זהים אחד לשני, הפרגוד מייצר אפקט של "מראה" וטשטוש של דימוי השרפרף. מעבר לכך, השרפרים מזמינים את הקהל להתיישב ולחוות את הצד השני (בין אם יושב שם אדם אחר או לא) דרך מסכה של הרשת - מטשטת ומעוותת.
העבודה הרביעית - ציור - הציור הוא של מראה לילי עירוני דרך חלון - מטוששט ואפלולי, על הציור מורכבת מסגרת של רשת יוטה המייצרת עוד מיסוך לתמונה ומייצרת לו גם אפקט "תלת-מימדי" התמונה משתנה עם תזוזת הקהל במרחב בשל שני הרבדים שלה.
מיכאל סרבנוגור
ההיסטוריה המלאה של המאה ה-21
וידאו באורך 13 דקות
בשנים האחרונות התעניינתי מאוד בהיסטוריה, אני נהנה לראות סרטונים עליה וללמוד על הסיפורים של המבצעים הצבאיים הכי מדהימים ומפורסמים. מבצעים כמו ההתנקשות בקיסר יפן במלחמת העולם השנייה והקרב בין טייסים אמריקאים לבין הטייס הסובייטי הכי טוב מעל קוריאה מעניינים אותי ותמיד רציתי לספר סיפורים דומים לאלה דרך האמנות שלי.
בשנה שעברה מצאתי ערוץ באתר "יוטיוב" בשם "DocuDubery" שיוצר סרטונים סאטיריים על היסטוריה. בתוכן שלו הוא מדבר על היסטוריה אבל משנה בה חלקים כדי להפוך אותה למצחיקה. דוגמא אחת לכך היא הסרטון "What were the Cars doing from 1939-1945", סרטון זה מציג את סיפורה של מלחמת העולם השנייה דרך שימוש בדמויות מתוך סדרת הסרטים "מכוניות".
האהבה שלי להומור, להיסטוריה ולהמצאת סיפורים הובילה אותי ליצור את סרט הגמר הזה. רציתי לספר לאנשים סיפור היסטורי בצורה מעניינת. הסרט מדבר על ההיסטוריה של המאה ה21, היסטוריה שעדיין לא הספיקה לקרות במלואה, מה שנתן לי את החופש להמציא אותה. החלטתי לשלב בסרט שלי ציורים, אנימציה ותמונות כדי להביא לו מראה ייחודי וכדי להפוך את חווית הצפייה למעניינת יותר.
הדר בר שמאי
לפניכם עבודה בשרשראות בטכניקה של 4 ל-1 (כל טבעת מתחברת לארבע טבעות). את הטכניקה גיליתי בכיתה י. בתרגיל ציור בחומר לא קונבנציונלי בו הכנתי עבודה בסדר גודל הרבה יותר קטן. הדימויים בעבודה הם הירח וכדור הארץ ובמקור אמורה הייתה להיות גם השמש שנאלצתי לחתוך מהציור בגלל חוסר בזמן.
ציורים אלה חזרו אצלי שוב ושוב בקישקושים במחברות ובסקצ'בוקים מאז כיתה י, ואת השמש אפילו הכנסתי לכמה עבודות של בית הספר
תודה לאמא, אבא וסבתא שעזרתם לי עם העבודה המטורפת הזו.
פלג גבעתי
"היפלא דבר מאדוני?"
(בהשראת לבראשית י״ח)
כל הפאר הכבוד והתהילה לאלוהים.
עבודת הגמר שלי עוסקת באמונה, בספקות בדבר אלוהים ובהבטחותיו. הציור מתאר את הסיפור המקראי בו שלושה מלאכים מתגלים לאברהם ושרה ומבשרים להם שבעוד שנה, יוולד להם בן, בעודם בשנות התשעים לחייהם, שרה בתגובה צחקה בלבה, והמלאך מחזיר לה בשאלה ״היפלא דבר מאדוני?״.
אברהם ושרה אינם נמצאים בתוך הציור אלא שאנחנו בנקודת מבטם. השאלה שעולה היא כיצד כל אחד מאיתנו יגיב כשאלוהים מציע לנו ברית שכזו. לא נבצר מאלוהים להשלים את תוכניתו אלא ששלוש פעמים באותו הפרק מוזכר אותו ״ברית עולם״.
כל הקומפוזיציה בצורה של מגן דוד, משולש אחד מהשמש ומדפנות האוהל ומשולש הפוך שהמלאכים יוצרים, השמאלי ביותר אל הימני ביותר עד לחזיון של יצחק התינוק. בעצם כל הקומפוזיציה מצביע אל המלאך האמצעי, שמאחורי החזיון, הציור מתחיל ומסתכם בו, כל הבריאה מכוונת אליו - הדברים הנראים והבלתי נראים כאחד.
בציור נמצא רפרנס לסיפור של נוח עם העורב והיונה. באופן סימבולי מסמלות שתי הציפורים את האפשרויות שלנו, הצופים, איך להגיב. היונה, שנמצאת בשמים עם מלאכי השרת, מסמלת את המאמינים. לעומת העורב, למרות ששם לב למתרחש ולמובטח, בדיוק כמו יונה הנביא, הוא מחליט להישאר אדיש ולהאחז בדברים הארצים, בקיקיון שהתייבש, הוא מחליט להאחז בנברא במקום בבורא והבטחתו.
"אני רק אדם פשוט שעומד לבדו עם המכחולים הישנים שלי ומבקש מאלוהים השראה – "סר פיטר פול רובנס.
שיינה פז'וליס
"אלט ניי" ("ישן חדש" ביידיש).
חומרים ומידות: תשע בובות ראווה פלג גוף עליון מולבשות בבגדי יד שניה שעיצבתי מהבגדים של סבא שלי (ז"ל).
מאז שאני זוכרת את עצמי אני מושפעת מעולם האופנה ומעורבת בו וידעתי שלתערוכת הגמר אני רוצה לעצב בגדים. לא ממש ידעתי איך ומתי אבל ידעתי שאני רוצה. על הפרוייקט התחלתי לעבוד כבר בסוף כיתה י', הכנתי דפי השראה לבגדים, מעין "וויז'ן" למה שהולך להיות. בכיתה י"א קניתי סקצ'בוק שבו עיצבתי מספר של אאוטפיטים.
במהלך השנה הזו סבא שלי מצד אבא נפטר עקב אירוע לבבי. האירוע הזה הקשה עליי מאוד ולא ידעתי איך להרגיש או איך לעבד את מה שקרה. לאחר ההלוויה שאלתי את סבתא שלי מה היא הולכת לעשות עם הבגדים שלו והיא אמרה שהיא תתרום אותם לנזקקים, שאלתי אותה אם זה בסדר שאני אקח חלק מהבגדים לשנה הבאה, י"ב, ואעשה איתם תערוכה. היא הסכימה. את הבגדים שלקחתי אחסנתי בחדר שלי.
בתחילת השנה הזאת נכנסתי לסטודיו, לקחתי את בגדים של סבא והתחלתי לעבוד. אפילו לא הסתכלתי על הדפי השראה או העיצובים שציירתי בסקצ'בוק נתתי לאינסטינקט הטבעי להוביל אותי. הפרוייקט שלי מונע ממותו של סבא אבל לא מוגבל אליו. במהלך הפירוק, הגזירה וההדבקה של הבגדים חשבתי על דרכים שבהם אני מקדשת את החיים ואת המתים. בתהליך העבודה עלתה השאלה "איך אני מציגה את תהליך העבודה ולא רק את התוצרים שלה?". אני נערה מאוד מוגזמת, צבעונית וקיטשית ורציתי להראות את עצמי ואת האופי שלי בתערוכה הזו לצד הבגדים "החדשים" של סבא.
קאי קושניר
מבפנים החוצה
פיסול רך, ציור קיר
שלום, אני קאי ורוב החיים שלי היה לי קשה להראות מי אני ומה אני אוהב (גם מבחינת העובדה שאני בקהילה הגאה וגם מבחינת התחביבים שלי). הבנתי השנה כמה אני ׳מתחבא׳ מחבריי ומהקהילה מסביבי והחלטתי לשנות את זה דרך העבודה שלי.
אני מקווה שהעבודה הזו משמחת אתכם בצפיה כמו שהיא שמחה אותי בתהליך, אפילו אם היו כל מיני סלעים בדרך.
הרן אשל
Xenomorph
שלוש עבודות וידאו על לוחות בגודל 217x122 ס״מ
עבודות הוידאו הצבעוניות אשר יצרתי מתארות את שגרת הבוקר של הדמות הראשית.
כאשר הדמות מתקלחת וראשה נמצא מתחת לזרם המים, היא חווה הזיות וחזיונות בהן מופיעים יצורים מעוותים אשר שוברים את שגרתה של הדמות.
את העבודות יצרתי באמצעות התוכנה - procreate ותוכנות עריכה נוספות. מטרת העבודה הינה לנסות ולגלות דרכי עריכה ועיוות וידאו חדשים במהלך היצירה. העבודות מלוות בסאונדטראק דינאמי אשר ערכתי משירים קיימים.
העבודה מוצגת על שלושה לוחות גדולים אשר מעניקים למתבונן חווית צפייה פנורמית.
שושן וייצמן
Frog
סרט סטופ מושן+וידאו (אורך: 20 דקות)
הסרט עוקב אחר עולם מוזיקלי עם דמויות בעלי חיים מואנשות ואלילתן אשת הכוכב. בעלי החיים מונפשים בסטופ מושן ואשת הכוכב והעוזרות שלה הן מריונטות המצולמות בוידאו. הדמויות הראשיות בסרט הן הצפרדע והחתולה והעלילה סובבת סביב מערכת היחסים שלהם, כאשר שניהם חולקים אהבה ליצירת מוזיקה. הצפרדע חולם להפוך לנגן גיטרה מצליח בעוד החתולה לזמרת. שיוכם ליצירה מגיעה ממקומות שונים ועם יצירת הסרט עלתה בי המחשבה על התשוקה לה, מאין היא יכולה להגיע והאם כדי ליצור יש צורך רק ברצון לכך או שמא יש ליצור מתוך מקום עמוק יותר בנו ולחשוף את עצמנו כדי שהיצירה שלנו תהפוך לאמנות נעלה. הצפרדע מתקשה עם המקום הזה מתוך ילדותו המורכבת ושיוכו למוזיקה דרך הגורל שהעניקה לו אשת הכוכב והחתולה נינוחה במקום הזה בעקבות אהבתה לאל והאמונה בה אך מתקשה עם הסביבה שהיא מצויה בה וקשרה עם הצפרדע.
השראות שונות לסרט היו סרטי סטופ מושן שונים עם בעלי חיים מואנשים בהם גם כן כמו "מר שועל המהולל" ו-"תה הדמים והרצועה האדומה" המשלב גם הוא קטעי וידאו עם סטופ מושן. בנוסף הספר "הרוח בערבי הנחל" שקראתי בילדותי שעובד גם הוא לסטופ מושן; דמויות בעלי החיים בו הכוללות צפרדע גם כן וסביבת הנחל והצמחייה בה הסיפור מתרחש, היוו לי השראה ליצור סיפור עם סביבה ודמויות דומות. יצרתי את הסרט מתוך הקשבה לשירים שונים, חלקם מושמעים בסרט, ודמיון דמויות וסצנות שונות לצליליהם ומכאן הגיעה המוזיקליות של הסרט.
נועה קראוגלן
”det kommer inte alltid vara du”
שמן, 150*120 ס"מ
הסדרה מדברת על תקופות קשות בחיי ודרכי ההתמודדות שלי עם קשיים אלה.
האמנות שלי היא רטרוספקטיבה על החיים שלי, דרכה אני יכולה לבטא את עצמי ולשחרר את העבר בדרך אורגנית ונוחה.
את היצירה לתערוכה אני מבשלת בראשי מהרגע שהגעתי לתלמה. מבחינתי העבודה תמיד הייתה ותמיד תהיה הסתכלות פנימית ולמידה מהעבר.
לכן בציור הראשון שעשיתי(האמצעי) השתמשתי במוצרים מוחשיים מהעבר שלי כדי לבטא רגשות מההווה, כאשר העבודה הזאת היא הסתכלות על חיי עד עכשיו.
לעומתה, העבודה השנייה(הימנית) היא הסתכלות על המצב הפוליטי והמדיני כרגע מנקודת מבטי. כשהתחלתי לעבוד על הציור הראשון התקשיתי עם העובדה שאני לא פונה למלחמה, הרגשתי שאני משאירה משהו משמעותי מחוץ למשוואה והרבה זמן לא הבנתי איך אני רוצה לבטא את הרגשות שלי ביחס למלחמה. יחד עם קונטרסט הצבעים והקומפוזיציה הצלחתי ליצור ציור שמשלב את רגשות התקווה ורגשות היאוש שאני מרגישה.
בציור השלישי(השמאלי) ניסיתי להתייחס לאספקט ההתמודדות. אחיות שלי תמיד היו חלק משמעותי בחיי. מבחינתי הן האנשים הכי קרובים אליי, הן מכירות את כל הצדדים שלי, הטובים והרעים, אבל אף פעם לא הרגשתי שהן שופטות אותי או אוהבות אותי פחות.
הן בין הסיבות העיקריות שאני עדיין כאן.
גאיה שחל
כאב שנולד
״ככל שאני גדלה, אני מבינה- הבטיחו לנו שכאבים עוברים וזה שקר- לא אלה שבגוף ובטח שלא אחרים ובטח שלא של הנפש. צריך לחשוב טוב טוב לפני כל תנועה שעושים, כי אם נופלים זה לא יעבור אף פעם. עוד לא ראיתי פצע שנרפא.״
(חלק מהסרט אנימציה)
העבודה שלי מדברת על פוסט טראומה ועל לגדול בצל פוסט טראומה של הורה.
פוסט-טראומה (PTSD) מוכר סביב ההתמודדות של אנשים בתגובה למצבי לחימה וטרור.
פוסט-טראומה פוגעת באיכות החיים של המתמודדים עמה ומשפיעה גם על הקשרים הבינאישיים של האדם עם הסובבים אותו: קשרי הזוגיות, ההורות, קשרים חברתיים ותפקודי עבודה, אשר נפגעים בעקבות החוויה של אדם הלכוד בפוסט-טראומה שלו.
רוב הסיוע המקצועי מתמקד באדם היחיד וישנה התייחסות מועטה להשלכות של פוסט-טראומה על מערכות היחסים שלו בכלל ועל מערכת היחסים הורה-ילד בפרט.
העבודה שלי מתמקדת ברגשות הזדהות עם הכאב של ההורה, הבנתה וההכלה של התהליך הרגשי שהם עוברים וגם בהתמודדות עם החוסר הבנה והכעס.
כאשר הורה בעל פוסט טראומה חווה דחק קיצוני, מופעלים התפקודים הנמוכים של המוח, מה שעוצר באופן זמני תפקודים כמו וויסות, מודעות או אמפתיה.
כאשר ילד מזדהה עם פוסט טראומה של הורה, הוא יכול להאשים את עצמו כשהורה כועס או נסער או כשמשהו משתבש.
ילדים מאמינים שההורים שלהם תמיד צודקים, תמיד נכונים וגם תמיד צריכים להיות חזקים, ושרואים שאחד ההורים לא חזק המצב יכול לגרום לבלבול בקרב הילדים שתפקיד ההורה החזק והשומר לא קיים פתאום.
מעבר לקשר עם ההורה, העבודה שלי מדברת על ההבנה סביב אבא שלי: ככל שאני גדלה ורואה את ההתנהגות של אבא שלי ואיך השירות שלו בצבא השפיע אליו, אני מבינה שהנפש שלנו עדינה והיא סופגת הרבה מסביבתה, הגוף אולי שוכח אבל הנפש נשארת פצועה.
הפסלים מכונסים בתוך עצמם, בתנוחות עובר, הם מוכפלים ומייצגים את תחושות ההזדהות של ילד עם הורה.
השיר ״כאב שנולד״, ״בגנך״ ו״ילד״, שתלויים על הקיר וגם חלק מהאנימציה, הם שירים של סבתא שלי- בלהה שחל ז״ל מתוך ספר השירה שלה ״מצבים של אישה״. כל אחד מהשירים מדבר על אספקט אחר בעבודה שלי, כאב שחוזר מחדש, הזדהות ועצב, וכמיהה לתמיכה.
ליאן פאני זיקובסקי
ציפור קטנה בלב
שמן, אריליק, טושים, חימר, לק, ספריי צבע, פנדות וכו
בשנות הנעורים ההרגשה שאינך מובן שאתה לא מדבר באותה שפה כמו השאר היא נפוצה מאוד ואני לא שונה מאף בן נוער אחר גם מרגישה כך והרבה שנים אני מנסה להסביר לסביבה שלי את החישובים שנעשים לי בתוך הראש ללא הצלחה והמון זמן שאני מנסה לחשוב על הניסוח הכי נכון שיגרום לי להרגיש שבאתי על ידי ביטוי בעיני הסביבה ותמיד חשבתי על זה בצורה טכנית ולהגיד את הדברים בצורה מאוד ישירה עם הסברים ברורים ולעומת זאת בתקופה האחרונה אני מנסה להביע את עצמי ללא חשיבה דרך התת מודע והתערוכה משמשת כדוגמה לזה.
עולם האמנות שבו הפנימיות נפגשת עם החיצוניות, והמורכב נפגש עם הפשוט. במהלך ההכנות לתערוכה זו, מצאתי את עצמי מתמודדת עם רגשות של אי בהבנה, מעוררי התעוררות להבנה עצמית ושפעת השפעות חיצוניות שסביבתי מעניקה לי. זו תערוכה שלא רק מציגה את יצירותי האמנותיות, אלא גם מתרחבת להיות חלק מהחוויה האישית שלי, ואולי גם שלכם.
במהלך יצירת היצירות שלי, צורת המחשבה הרועשת שיש לי בראש הפריעה לי ובעקבות זאת יש פה ניסיון להשתחרר מהצרכים החיצוניים ולהביע את העצמיות שלי כשהתערוכה מוצגת בפניכם, אתם מתקרבים לחלק מהקטעים המבולגנים שבמוחי בתערוכה זו, תמצאו חמישה סדרות שונות של ציורים, כל אחת מהן משקפת את התהליכים הפנימיים והחיצוניים שעברתי בתקופה האחרונה כמו כן, תוכלו למצוא מספר פסלים קטנים המעניקים ממד נוסף לחוויה ווידאו ארט וכו.
מקווה שבעצם הביטוי "מבולגן" לא תבינו אותו במובן של פחד או חוסר שליטה. התערוכה מבולגנת במובן הכי יצירתי של המילה - כמו שבמוחי האמנותי, היא מסתובבת ומשתנה, משקפת תהליכים של עבר, הווה ועתיד.
התערוכה מתעמקת בעיקר בתשוקות ואהבות שיותר ממה שאני מרגישה אותם הם מייצגים אותי ולכן אני רוצה לשתף אותם ובנוסף בשיר שמאוד קשור לליבי.
תודות: תודה למרסייה ויוסי זיקובסקי לדריה סימרונין נעמה פגי ופאני שובוב.
ותודה רבה לכל צוות המגמה שעזרו לי מאוד לאורך כל התהליך.
ציפור קטנה בלב / מילים: יוסי בנאי ויגאל בשן
יש לי ציפור קטנה בלב / והיא עושה בי מנגינות / של סתיו ושל אביב חולף / של אלף אהבות קטנות / והיא עושה בי מזמורים / והיא צובעת עלמות / והיא פותרת לשירים/ כמעט את כל החלומות / יש לי בלב ציפור קטנה / עם שתי גומות ומנגינה / יש לי ציפור קטנה בלב / והיא עושה בי סיפורים / של בית חם ובן אוהב / ושל קטעי ילדות יפים / והיא זוכרת בי כאב / והיא אוספת בי שנים / והיא עושה אותי שלו / אולי היא טעם החיים / יש לי בלב ציפור קטנה / עם שתי גומות ומנגינה / יש לי ציפור קטנה בלב / והיא אולי כל התקוות / ולפעמים אני חושב
שהיא תשובה לאכזבות / והיא טובה לבנת כנף / איתה אני מרגיש חופשי / והיא יושבת על ענף / בין מיתרי לבי יש לי בלב ציפור קטנה עם שתי גומות ומנגינה… ניי נה נה נה ניי ניי נה נה נה ניי ניי נה נה נה ניי נה נה
נועה כהן
Order / המסדר
פסלי בטון, 200*85*185
תמיד הערכתי סדר וסימטריה, אני מציירת דמויות בעלות מאפיינים גיאומטריים כבר שנים, בחרתי לנסות להביא שלוש מהן לפסלים תלת מימדיים. הרבה זמן רציתי להתנסות בבטון, ומצאתי אותו מתאים ליצירת דמויות גבוהות ומסתוריות. שהתחלתי לעבוד מהר מאוד הבנתי שבטון הוא לא החומר החלק והמלוטש שחשבתי שהוא, הוא משתנה, מסתגל, ולעיתים, מתפורר ונשבר. היה לי קשה להתמודד עם חוסר הסדר בעבודה עם חומר חדש, ולכן העבודה עוסקת בסדר. ה״מסדר״ עומד בצורה סימטרית, אבל כאשר מתקרבים לכל דמות ניתן לראות שכבות על שכבות של בטון בגוונים שונים, כמעט כמו אבן עתיקה.
עבדתי בלוח זמנים מאוד מדוייק שהיה אמור לאפשר לי להגיע לרמות גימור גבוהות, אך לעולם היו תכניות אחרות. בתחילת המלחמה נשברתי מעט, ולא הבנתי לאן עליי לפנות וכיצד להמשיך, והחלטתי במהלך המלחמה התחלתי לאמץ את הכאוס, ולהמשיך לעבוד עם הבטון למרות הקושי. הדמויות מייצגות נקודת שבירה, רגע מכריע של קבלת החלטה, באופן קר ורציונלי, התחלתי להזדהות עם נקודת המפנה בזמן המלחמה, שהיה עליי להחליט כיצד להתקדם הלאה.
