צאר סולטאן
הכל התחיל מכמה משפטי זן מספר משפטי זן שיונתן מצא בחדר של פיטר כשהיינו צריכים לחפש השראות לעבודת הגמר.
תראי, אמר יונתן, אני חושב שמצאתי משהו שתאהבי.
רשמתי לעצמי כמה משפטים שאהבתי וכשקראתי אותם שוב שמתי לב למוטיבים חוזרים:
משהו על בתים אבודים, חפצים מפוזרים וציפורים.
מיד הוצאתי מהספרייה את הכרך מרופד האדום של סיפורי פושקין ופתחתי ב״אגדה על הצאר סלטאן״.
כן! הנה זה! הינה גבידון, גירשו אותו מביתו אצל המלך סולטאן בגלל מרמת דודותיו הקנאיות, הוא ואמו הוכנסו לחבית ונזרקו לים. הם מגיעים לאי בודד ושם גבידון מציל ברבור לבן מידיו של עורב שחור.
העורב השחור מתגלה כמכשף רשע והברבור מתגלה כנסיכה יפיפיה, הנסיכה ברבורה.
ראיתי שוב את הסרט ״צאר סולטאן״ המצויר הסובייטי וסצנה אחת לא יצאה לי מהראש,
גבידון עומד על חוף הים והברבורה יוצאת מהמים והופכת לנסיכה.
יש ציור כזה אומרת אמא, נכון... ציור של וורובל- הנסיכה ברבורה.
זה באמת סיפור מוזר, אומרת ליקה, וגם השם מוזר- ״צאר סולטאן״ מה זה? זה אומר ״מלך מלך״…
נכון, הצאר- מלך הממלכה הרוסית והסולטאן- מלך האימפריה העות'מאנית.
כל השילוב הזה נורא מזכיר משהו... אבל מה הוא מזכיר? כומבן, הרי זאת אני- הנערה הרוסייה שגרה בלב יפו.
דיבוב
כשהייתי קטנה הייתי רואה סרטים מדובבים לרוסית. סרטים אלו היו מדובבים באופן חובבני, קול המקור הגיח לעיטים ביבבות שקטות של שפה זרה וקול הדיבוב היחיד, המונוטני והזהה לכל הדמויות (בין אם היו גברים, נשים, ילדים, גמדים או פיות קסומות) רץ ועלה על גבי הקול הזר בכוחניות מוזרה.
בצאר סולטאן שיחזרתי את האפקט של אותו דיבוב, בתור אלגוריה לשפה העברית, השפה שהיא אולי זרה גם לדמות הערביה וגם לדמות הרוסית אך רק בעזרתה השיח שלהם מקבל משמעות ונהיה דיאלוג.
הרכבת מיפו לירושלים
לפני 3 שנים בערך, החלו הבניות של הרכבת הקלה ברחוב שדרות ירושלים. כשאני מבקרת בירושלים אני תמיד מנסה לדמיין את רחוב יפו כשדרות ירושלים, ככה זה יראה . כשהייתי קטנה יותר, חשבתי שמשחק המילים בשמות הרחובות האלה נובע מאיזשהו סוד גדול. חשבתי שאם מסתובבים מספיק זמן ברחוב יפו בירושלים, אפשר איכשהו להגיע לרחוב ירושלים ביפו. אולי אם יום אחד יחברו בין תחנות הרכבת הקלה ברחוב יפו וברחוב ירושלים זה יהיה אפשרי.
בין מציאות לדמיון
הסרט מתרחש על גבול המציאות והדמיון, חלקו מצולם ואמיתי וחלקו מצויר ובדוי. החלקים המצולמים נעשו בהפוגות בין הסגרים וכללו אינטרקציה עם אנשים בפריים (שחקניות) ומחוצה לו (צוות הפקה) והחלקים המצוירים נעשו בשיא הסגר האחרון בבדידות ובעזרת זוג ידיי ותמיכה נפשית מאנשים טובים באינסטגרם בלבד.
אם להסתכל על הסרט בצורה כזו אפשר לקבל תמונת מצב כללית של החצי שנה האחרונה: בין הסגר לבין החיים.
