רון כהן
במהלך השנה האחרונה, עסקתי רבות במדיום הרישום והציור ובהם בחרתי להתמקד בעבודת הגמר שלי.
יש לי זיקה מיוחדת לרישום, רישום תמיד היה מהנה וטבעי עבורי. התחברתי למדיום של רישום מתחילת לימודי בתלמה ילין. ברישומים השתמשתי בעפרונות ובטושים.
בעבודת הגמר, בחרתי להתרכז במדיום עצמו, בחומריות שלו ובאופן שבו אני תופס את העולם, באופן צורני, ולאחר מכן מעבירו לדף נייר. בציורי הנוף, העפרונות מתארים מקום יותר ריאליסטי. המחסור בצבעוניות מעביר את הנוף כמו שהוא מבלי תוספות ורגש. בניגוד לכך, הטושים מוסיפים תסיסה ורגש שבאים ממקום אישי שגם הופכים את המקום שנתפס בציור למעניין יותר מכפי שהוא נראה במקור. הניגודיות בין העפרונות נטולי הצבע לבין הטושים הצבעוניים יוצר מהלך ייחודי ומעניין שתופס את העין ומונע מהנוף מלהיראות סטנדרטי. בציורים, עסקתי במשחק של פירוק והרכבה של הנוף בעזרת הטושים והעפרונות. רציתי להביע את הדרך שבא אני מסתכל על העולם בפן האומנותי כשאני מפרק את הצללים והצבעים לצורות ואז מחבר את אותן צורות יחד כדי ליצור כל אובייקט בתמונה ותוך כדי ליצור את התמונה הכללית.
בעבודות תפסתי נופים מהעיר גבעתיים, העיר בה אני חיי, אלה מהווים את נוף ילדותי ונוף חיי וכוללים גני משחקים, כיכרות ואתרים בהם אני עובר בדרכי או ביקרתי בעבר. המקומות אותם בחרתי לצייר מהווים מכלול של חוויות וזיכרונות אותם אני נושא עמי. דוגמה לעבודה שבה מוצג מקום המכיל משקל רב של זיכרונות עבורי היא העבודה של גן המשחקים האדום. גן המשחקים הזה נמצא בצמוד לכל גני הילדים בהם שהיתי כשהייתי ילד קטן ולכן ביליתי זמן רב בגן השעשועים הזה, אם במשחק עם ילדים אחרים על המתקנים או טיולים עם ההורים או עם סבא וסבתא.
במהלך העבודה, למדתי הרבה על המורכבות ועל הפרטים הקטנים מהם מורכבת התמונה השלמה, פרטים שממבט ראשון נסתרים מהעין.