יובל הם
העבודה של מדברת על טבעונות, יותר נכון על החוויה והמסע שלי מול הרגשתי כלפי מה שהחברה שלנו עושה. כמו כן העבודה מביעה איך אני מרגישה במערכות יחסים מסוימות עם אנשים.
כשניגשתי תחילה לעבודה היה לי את הרעיון לדבר על נושא שחשוב לי ומציק לי, אמנות חשובה לי כל כך כי ככה אני מרגישה שאני יכולה להתבטא ולהוציא עצבים. במשך רוב תהליך העבודה היה לי ענן רעיונות ומחשבות מה אני יכולה להציג. לרוב אני אוהבת שהמסר הוא ברור חד וחלק. שיביע רגש ואת מה שיש לי להגיד. בעבודה הזו אפשר לראות את כל הרגשות והרצונות שלי כלפי העבודה. בציורים אין לינק קונספטואלי ברור מאחוריהן מלבד פלטת הצבעים, חלק מהקומפוזיציות, הדמות שלי שמצוירת בכל הציורים וכמובן הרעיון ההתחלתי של טבעונות.
נושאים שרציתי לעלות הם, אמפתיה, רגש, עיוות, זעזוע קל, עומק, שואה, אונס.
המיקוד המרכזי שלי בעבודה היה להציג רגש דרך עיוות, אם זה בבדים שיוצרים איזשהו יצור כלאיים או לעמוד באמצע רפת. ורגש דרך ההצבה של הדמות שלי בציורים.
היה לי מאוד חשוב שהצופה לא ירגיש מאוים, אני לא מנסה לשכנע כאן אף אחד (לא עכשיו לפחות...), שהחדר ירגיש חמים ונעים, שהציורים יהיו מושכים להסתכל עליהם, שיהיה להם עניין בצבעים קונטרסטיים שהצופה לא ירגיש מותקף. אני לא באתי כאן למסור עובדות על טבעונות. נמאס לי להתמודד עם זה שאנשים לא טבעוניים מהללים אותם ואומרים "לו רק הייתי טבעונית, את עושה משהו שאני לא יכולה לעשות, כל הכבוד" ואחר כך מספרים בדיחות מרושעות על האידיאולוגיה הרגישה שלך. נמאס לי מאנשים שמזלזלים ואפילו לא ניסו לחפש את המידע, שלא ניסו לשאול, ואם הם שאלו אז לא מוכנים להקשיב באמת.
זאת לא דת, זאת תנועה למען זכויות, תנועה עם אנשים מגוונים ואידיאולוגיות שונות לגבי מה שצריך לעשות והגישה כלפי ההנגשה של הטבעונות לציבור.
העבודה כולה מורכבת מחומרים טבעוניים. בד קנווס, צבעי אקריליק, מכחולים סינטטיים שממותגים כטבעוניים. ואו השערות סינטטיות. מסביב לציורים תפורים בדים עם טקסטורות\הדפס של בעלי חיים, מבגדים יד 2 שאנשים הסכימו להעביר לי.