אור גור
תמיד אמרתי שיש לי קצב שונה - הקצב של הטבע. לעיתים מהיר וקיצוני שיכול להרוס או ליצור דברים מופלאים בין רגע, ולעיתים איטי אשר נראה מהצד או מרגיש כאילו כלום לא זז וקורה. אני נושמת עמוק בקצב של צמח, ואני מרגישה שהקצב שלי הוא הקצב של עלה או פרח. אולי בגלל זה אני מרגישה בטוחה יותר לרוץ בשדות קוצים יחפה מאשר להיות בסביבת אנשים הומה.
בשנה האחרונה אני עוסקת ביחס שבין הבית לבין הטבע. העבודות בתערוכה שלי מדברות על המתח בין המקום שבו מצופה ממני להרגיש בבית, העולם האנושי המלאכותי, לבין המקום היחיד שבו אני מרגישה "בבית"- בחוץ, בטבע.
העבודה שלי מורכבת מצמחים שבחרתי לגדל בתוך נעלים שלא נמצאות בשימוש ומיועדות להגיע לזבל שאספתי מחברים, משפחה, שכנים וקרובים אחרים. הן מסמלות את הדרך שאותה אני עוברת עם הזמן במהלך תקופת הקורונה - הדרך שבה אני "צועדת" ובתוכן צומחים הצמחים שפגשתי יום יום במהלך החיים שלי, צמחים שפגשתי בטבע המושב אשר נחקקו בזכרוני ו"היו לצידי" כשחוויתי קשיים או תחושות אחרות. הדימוי החדש שנוצר בחיבור בין הנעליים ובין הצמחים המסמל גם את תחושת הזמן העובר וגם את תחושת הצעידה בדרך שאותה עברתי עם הזמן.
חווית הקורונה, הסגרים- הניתוק המוחלט מהעולם החיצון והשהייה המוחלטת אך ורק עם עצמי לזמן ממושך גרמה לי מצד אחד להבין את עצמי בהרבה מאוד מובנים ולגלות על עצמי הרבה דברים חדשים אבל גם מהצד השני להרגיש בודדה ולא להצליח לתפקד. הרגשתי שאת כל מה שאני עושה אני עושה כי אני צריכה או חייבת לעשות ולא כי אני רוצה - הדבר היחיד שהצלחתי לעשות מבחירה ולהנות ממנו הוא לטפל בצמחים שלי ולטייל בטבע. נזכרתי כמה הטבע הוא חלק משמעותי בחיים שלי והרגשתי כאילו אני צריכה קצת מנוחה וחזרה לבסיס הטבעי שלי- הטבע. התחלתי לטייל כל יום בקביעות בשדות המושב שבו אני גרה במטרה להתנתק מהכל. עם הזמן התחלתי לשלב בין מקום המפלט שלי- הטבע, לבין האומנות.
התהליך התחיל מטיולי צילום בשדות המושב עד שהחלטתי להתערב בסביבה. הכנסתי יצירות שלי אל בין הצמחים וצילמתי אותם באופן שמשבש את תחושת קנה המידה כך שנוצר דימוי של עולם קסום שמעביר את התחושה שלי בטבע - תחושה מלטפת ונעימה שגורמת לי להרגיש חלק קיים וממשי מהטבע ללא הבדל מכל צמח אחר ובנוסף גם תחושת הביטחון החזקה שאני מרגישה בטבע. בסופו של דבר הבנתי שמעניין אותי לפסל עם הצמחים ולעבוד איתם כחומר בחלל התצוגה עצמו כדי לנסות להצליח להעביר את תחושת הביתיות המחבקת שאני חווה בטבע אל הצופה.
מאז שאני זוכרת את עצמי הרגשתי קצת שונה- "קצת" יותר מחוברת לטבע ולאדמה. שאני בטבע אני פשוט מרגישה אהובה- שאני בין צמחים אני בשניות הופכת רגועה. זו הרגשה שקשה לי להסביר במילים אבל ניסיתי להעביר אותה בעזרת סביבה ידידותית, מחבקת ורגועה שבנויה ברובה מצמחים.