סול טומנאק טולמן
תערוכת הגמר שלי כוללת סדרת עבודות המתפקדות כמעט כמו דיוקן עצמי, יומן, או אמצעי תיעוד.
המילה המנחה שלי היא חותם, האופן בו הגדרתי אותה בהקשר של עבודת הגמר הוא השאריות/ ההטבעה של פעולה על חומר בהקשר של זמן.
בשנה האחרונה ובייחוד כשהתחלנו לעבוד על תערוכת הגמר הרגשתי מאוד מנותקת מהאופן בו אני רגילה ליצור, השגרה שלי השתנתה, המרחב בו אני חייה הצטמצם ולא היה לי כיוון חד משמעי לעבודה.
רציתי לבדוק אילו נושאים וטכניקות חוזרים בעבודות שלי, מתוך בדיקה זו הגעתי למילה חותם, ולהגדרה שלה בהקשר תהליך העבודה שלי. ניסיתי למצוא בחיים שלי פעולות המשאירות עקיבות חומריות שאני יכולה לאסוף, וניסיתי להבין באיזו תדירות הפעולות האלו מתבצעות בחיי:
תיונים- כמה פעמים ביום
סדינים- פעם ביום
ניירות אפיה- בין פעם בשבוע לפעם בשבועיים
אבל גם אחרי שמצאתי את שלושת הפעולות הרגשתי פסיבית בעבודה שלי- הפעולות האלו כל כך טמועות בשגרה שלי שהן נעשות כמעט בלי מחשבה, וחסר לי החלק שאני מרגישה שאני יצרתי באופן מכוון.
סביב התקופה הזו נסעתי עם המשפחה שלי לברלין לבקר את סבא וסבתא שלי, וניסיתי לחשוב על המקום שלהם ושל המדינה הנוספת הזו בחיים שלי- בית שני. הסטופמושיין מבוסס על וידאו שצילמתי בברלין מהבית של סבא שלי אצלו אנחנו גרים כשאנחנו מבקרים.הוידאו מתפקד כיחידת הזמן הקטנה ביותר (15 פריימים לשניה) אך גם כיחידת הזמן הגדולה ביותר- השלכת בסתיו והביקור בברלין פעם בשנה.הוא מתקשר למילה חותם באופן המהופך של השלכת- העלים מטביעים חותמן על הבד.