יאיר בנימיני
הדבר שמציל לדעתי את האדם מהרגשה של איבוד הוא היופי. ליופי יש יותר רק מהצד של דבר המנוגד לכיעור, הוא יכול להיות הכיעור מעוצב לידי היופי האישי של האינדיבידואל.
ההגדרה של האינדיבידואל (וקולקטיב גם) ליופי לדעתי היא אחת מהחזקות המעידות עליו וגם על צרותיו. מכיוון והרבה פעמים ההגדרה שלו ליפה (ואני מדגיש "ההגדרה") מעידה על פחדיו וממה הוא רוצה לברוח ומגדיר כמכוער.
אך היופי אינו רק במה שהאדם מגדיר כ"יפה" – הוא גם בדברים שיכולים להיראות לו כמכוערים. היופי בין היתר הוא מזוכיסטי וסאדיסטי. מתוך הרגשה שאני מרוקן ממה שאני רוצה, כמו זרוק ממנו באלימות ושההגדרה שלי ל"מכוער" משתלטת על חיי, החיפוש שלי אחרי יופי גבר. עד שהבנתי שמעצם רק החיפוש הזה נאבדתי עוד יותר.
על ידי התבוננות גם בצדדי המכוערים הרגשתי שאני יותר מתקרב להגדרה המדויקת שלי ל"יופי" שקיימת אי שם, המסע עוד ארוך, אבל תחושת הקרבה למטרה קרובה יותר מתמיד.