רומי מאיר כלף
העבודה שלי היא עבודת מיצב בה החלל משמש כאתגר לצופה במטרה ללכת בתוך העבודה. בד עם חורים בגודל כף רגל פרוש לאורך כל רצפת החלל בגובה של כ-30 סנטימטרים מעליה. שליטת הבד באה לידי ביטוי באזורים נוספים בחלל: הבד נמתח ויוצא מהקירות ומהתקרה.
העבודה עוסקת בשחזור זיכרון ילדות בו אני ואבי נמצאים בים כשלפתע מתחוללת מערבולת במים ואנחנו מוצאים את עצמנו במאבק היציאה מהים. אותו זיכרון השפיע עליי מאוד שנים לאחר מכן: חוסר ביטחון, רצון לשליטה בדברים שלא תמיד נתונים לשליטתי, פחד מהים...
כשאני מנסה להיזכר באותו הרגע, תמונות קופצות לי לראש- אחים שלי משחקים מטקות, אני ואבא שרים את שיר ה"יקינטון", אבל התמונה אף פעם לא תהיה שלמה, כלומר אני לעולם לא אצליח לזכור את החוויה באופן מלא. קיטועי החבל בעבודה ממחישים את ההרגשה הזו, רצף שנקטע, התחמקות מהחבל כשמתהלכים בבד, אף על פי כן, לחבל משמעות נוספת, הוא נותן יציבות וכלי עזר להיאחז בו בזמן ההליכה.
כניסת הצופה לתוך הבד באה מתוך הרצון לאתגר אותו בחוויה שלי כשהייתי בתוך המים. הבד תוקע ומקשה עליי את ההליכה, ולמרות זאת משרה שלווה מסוימת בצבעו הלבן ובמגעו על הגוף.