נטע וסטרמן
לקום בבוקר
וידיאו ומיצב מקרטונים, נייר עיתון, דבק, גואש ולכה
העבודה מבוססת על טקסט שכתבתי שהוביל לעיסוק בדימוי של נפילה, קריסה והתכנסות פנימה אל תוך שכבות האדמה :
קרום (יבשות ואוקיינוסים)
מעטפת
גלעין
ניסיתי ליצור דימויים קונקרטיים לתחושות אמורפיות – לתת צורה לתחושת הכבדות. לעיתים כאשר רגע חולף, התחושה נשארת איתנו.כלומר, הרגשות והמחשבות שיש לנו בראש לא תמיד תואמות "לעולם האמיתי" – למציאות הקונקרטית והמובנית.
רציתי לתאר מסע נפשי ולתת צורה לתהפוכות הנפש .
כל שכבה היא תובנה אחרת, רגש אחר ותהליך להסקת מסקנות.
המיצב בכניסה מהווה כמעין שער אל תוך עולם פנימי, חבוי ונסתר.
המעבר מבחוץ לפנים מסמל את ההפרדה בין החיים הממשיים לבין תהליך מחשבתי והדרגתיות של הבנה.
הבחירה בשם "לקום בבוקר" נובעת מהרגע בו אדם לא רוצה לקום בבוקר ולהתחיל את יומו.
כפי שהדמות כל פעם נופלת עד שהיא מגיעה לגלעין,השכבה הפנימית והעמוקה ביותר של כדור הארץ,
ושם מפסיקה ליפול וחוזרת למציאות.כך גם אדם שוקע במיטתו אך לבסוף מצליח לקום.בדומה לצופה שנכנס פנימה,
מתבונן, חושב ומנתח, ולבסוף יוצא וממשיך בחייו.