כותנה, אקרילן, אבקת גיר

60-130 ס״מ

 

6 בובות תפורות ביד.

רכות, מעוגלות, מעוותות, בודדות, חמודות.

מיוסרות כל אחת בצורתה, כבולות בסביבה זרה, מורחקות אחת מן השנייה.

 

האם את מרחמת עליהן? האם היית רוצה ליטול אותן בידייך? נסי.

 

כל בובה נתפרה בתשומת לב, השקעתי בה את זמני ומילאתי אותה במחשבותיי. העבודה הפיזית היתה תרפית, טקסית כמעט,ראיתי בהן שיקוף של מצבים ביומיום. העיסוק המעגלי וטורדנות המחשבה מומרים לתנועות ידיים חוזרות ונשנות, המרוקנות את הראש ממחשבות.

 

אני עוסקת במנעד שבין יופי לכיעור, בין משיכה לדחייה. כמה כעור ומטריד דימוי יכול להיות, ועדיין לעורר חמלה בצופה?

תפירת בעלי החיים הבלתי מזוהים עם בד רך ביד חופשית מנסה לקרב בין עולם ילדי, מזמין ומשחקי לאספקטים קשים של המציאות- מומים, מחלות, טפילות.

הצביעה מלוכלכת ומוסיפה פרטים לבובות, מנפיחה בהן חיים, מבליטה אותן מסביבתן, מנכיחה את הזרות שלהן במרחב.