Transfer story

 

חומרים ומידות: סדרה מ-8 עבודות, עיפרון צבעי מים על דופלקס, 50×60 ס"מ

 

"History imprinted on the body the best reminder of what happened."

 

העבודה מורכבת מ-8 ציורים.  הציורים מתארים חלקים שונים בגוף בתקריב.  הם עשויים בשני גוונים דומים של כחול, באמצעות עפרונות צבעי מים.  על עבודות הגוף מצויירים דימויים מרובים המדמים קעקועים מהסגנונים שונים. הקעקועים מבוצעים עם עט כדורי שחור על מנת להעביר פרטים קטנים ונפח של הציור לעומק.

 

כבר מתחילת התהליך ידעתי שהעבודה שלי תעסוק בנושאים "גוף" ו"קעקוע". שני הנושאים הללו מעניינים אותי מזוויות שונות בתקופה האחרונה: מהפרספקטיבה האומנותית, מהיבט פסיכולוגי, סוציולוגי ופילוסופי. שני הנושאים הללו ,שחוזרים ושחוקים בתרבות המודרנית, בזווית ראשונית נראים פשוטים, אך לאחר מחקר והעמקה תתגלה הרבגוניות והשפע שיש לנושאים להציע.

 

בעבודתי, קעקועים ממלאים תפקיד של סוג של מספר סיפורים עליי, על חיי, על העדפותיי ותחומי העניין שלי. כל קעקוע הוא סקיצה אישית שלי המבוססת על סמליות אוניברסלית, המחוברת אליי בצורה כזו או אחרת.  ישנם קעקועים שרק אני, או אנשים שקרובים אליי, יכולים להבין. קעקוע של קישוט פירושו עבורי "פרפקציוניזם".  פרפקציוניזם מתבטא בי תוך כדי עבודה על ציורים או על כל דבר שמאוד חשוב לי.  למרבה הצער, זה לא תמיד טוב ויכול להוביל לתוצאות מסוימות.

 

לפרחים שחוזרים על עצמם במספר קעקועים יש גם משמעות כללית וגם לכל אחד יש משמעות אישית משלו.  המשמעות הכללית של פרחים היא נשיות.  במשך רוב חיי הייתי ילדה גסה למדי, פתאומית, שלא יכלה לשבת בשקט.  לא פעם הרגשתי שאני מתנהגת כמו בחור, שאין בי נשיות ותחכום, ופרחים בשבילי כתזכורת שזה לא כך.  יש בי נשיות, בדיוק כמו בכל בחורה אחרת, לא משנה מה היא: גסה, רגועה, אדיבה, קרה, פתוחה או סגורה. קעקועים הקשורים למים משקפים את אהבתי העזה לאלמנט הזה.  אני אוהב מים מאז ילדותי.  למדתי לשחות בגיל כמעט שלוש וביליתי 7 שנים בבריכות במקצועיות.

​

ימים, בריכות, אוקיינוסים, נהרות, אגמים - בהיותי ליד המקומות האלה אני מרגישה רגוע ובמקום, כמו דג במים.

 

קעקוע עבורי הוא לא רק "טרנד מודרני של הדור הצעיר".  קעקוע הוא סיפור המוטבע על הגוף. רבים מאמינים כי קעקועים מחללים את הגוף, הוא מה שמלכלך אותו. הקעקוע עומד בקצב של האדם כבר כמה אלפי שנים.  התרבות הזו עברה מספר עצום של עליות וירידות: מסמלים קדושים וקסומים ועד קעקועים בכלא, מהגורל למאפיה ועד לחיי היומיום הנגישים לכולם. סביב גוף המחלוקת הוא לא פחות מאשר סביב התרבות של הקעקוע.  לנושא ה"גוף" יש עדיין מספר עצום של דעות שונות סביבו: על איך גוף צריך להיראות, איך אדם צריך להתייחס לגופו ולגוף של אדם אחר.

​

קיבלתי השראה מהמושג הגוף שהוצג מהפילוסוף של המאה ה-20, ולרי פודורוגה:

​

"יש גופים והגוף שלנו, וכתוצאה מכך אנחנו תמיד «במרכז האובייקטיביות העולמית. אנחנו תמיד מחוץ לגופים אחרים ובתוך שלנו". מסתבר שהגוף שלנו שייך לעולם ולא לנו: אנחנו דווקא בתוך מכונה גופנית, שמעליה אנחנו יכולים לאבד שליטה בכל רגע. אנחנו נכנסים לאיחוד זמני עם הגוף, שבתוכו אנחנו "מחזיקים   "אני - כרגש" חוויה של אחדות פסיכוסומטית", כלומר ייחודי לחלוטין, מאפשר לנו ליצור דימויים ספציפיים למדי של הגוף שלנו, לתאם אותם עם גופים אחרים. אנחנו יכולים להתייחס אל העצמי שלנו, המאשר את מיקומו המרכזי בעולם. "הגוף הוא רק דימוי פנימי ולא שום דבר אחר."

​

מילוי הגוף בקעקוע הוא ניסיון לשמירת על הגוף, ניסיון לסמן אותו עם עצמך, עם ההיסטוריה שלך. בנוסף ל"סיפור האישי", עבודתי מעלה את נושא ההכרה וההכחשה של הקעקועים והגוף אל פני השטח, במלוא תפארתם.  סביר להניח שדעות הצופים יחולקו לשתי קטגוריות ברורות מאוד: קבוצה אחת של אנשים תתמוך ברעיון ובתרבות של הקעקועים והגוף, כמשהו טבעי ולא מביש; והקבוצה השנייה תתייחס לזה בזלזול ואולי אף בעוינות.