מילי רוזנבלט

​

רישומים בעיפרון לבן על בריסטול שחור 

 

הרישומים שלפניכם עוסקים בעיבוד זכרונות ילדות ובנוסטלגיה.

 

בשנה האחרונה, חזרתי לאגדות, סרטים וסיפורי עם רוסיים עליהם גדלתי ובחנתי את האסתטיקה שלהם וגם את תוכנם, כאשר הדבר העיקרי ביותר שהנחה אותי הוא ההתחקות אחר הקסם הילדי והפנטסטיות שלהם כמו גם אחר הצד הבוגר יותר, ואף מטריד יותר. ניסיתי לגעת דווקא באותם סיפורים שמצאתי מבהילים בתור ילדה קטנה, אלו שהיום מעלים בי ספקות על הגבול בין הילדותי למטריד, בין הומור לעוול.

 

הרישומים אמנם הושפעו מסיפורי ילדים, אבל נדמים כי תכליתם הפוכה- לצד החזות הסוריאליסטית הם משרים אווירה קודרת יותר, מלנכולית, כזו שלא מתאימה לילדים באופן קונבנציונלי. מה שנוצר כאן הוא ציורים בנוסח קומדיה טרגית - ציורים המפיחים נשמה ורגש בשתי דמויות אבסורדיות  - פיירו וארלקין. שתי דמויות אלו, שנצרבו לי בזיכרון ודרך הציורים נעו, התפתחו והשתנו, היו למרכז כל עבודה בעוד שעולם שלם וחלומי נברא סביבן כתפאורה בהצגה. הן הפכו להוויה המתקיימת מעבר לי ומחוץ לשליטתי, מתעופפת בתוך מרחב תיאטרלי, קרקסי ואבסורדי, שניסיתי אני לבדות. במרחב הזה שתי הדמויות מתקיימות באנושיות וברגישות, למרות תפקידם המגוחך והבידורי לו אנו מצפים, ואני מביטה עליהן ממרחק נוסטלגי.