​

 

וידאו ארט, קולאז' ממוחשב.

 

ללכת. פשוט להתחיל ללכת. בלי לחשוב לאן. הליכה לשם ההליכה, הגילוי, ההתבוננות.

השנה עשיתי בדיוק את זה - עקבתי אחרי תחושת הבטן, יצאתי לצלם איפה שהרגשתי שנכון לי, ובעיקר התבוננתי הרבה, וחשבתי.

הוידאו משקף את הצפייה הזאת ברחוב, בשוק, בים, בכל מקום בו הייתי, אבל גם מעבר להסתכלות - אלו המחשבות שלי. המחשבות שעולות תוך כדי שוטטות. מחשבות, ותהיות, ושאלות צפות ועולות תוך כדי בהייה, מעופפות וזורמות, תועות. 

בעבודה שלי אקווה להביא רגע כזה של בהייה. רגע מדיטטיבי, שקט, שבתוכו יש פנאי ומקום למחשבות.

שוטטות היא רגע שהוא לא מוגדר, היא ללא מטרה, חסרת נתיב או כיוון ברור. רגע מחוץ לזרימה הרגילה של החיים שמאפשר פתאום לראות הכל ממרחק, לחשוב לעומק על מה שאני רואה.

 

בעבודה עלו לי שאלות כגון מהי התבוננות, מהי באמת הקשבה, מודעות. מהו רגע מדיטטיבי בפעולות שהן אפילו יומיומיות ופשוטות: אכילה, תפילה, בהייה. הוידאו שיצרתי אוגד את כל הצילומים והמקומות בהם הייתי לעבודה אחת. הוא מספר סיפור בהמשכים. רצוף אבל גם מקוטע. מחולק לחלקים אבל גם ממשיך כל הזמן. קצת כמו מחשבות. קשורות אחת לשנייה אבל גם רחוקות. מגוונות, מעופפות, מבולבלות אבל בעלות חוט מחבר. מתמשכות, מופיעות ונעלמות. כמו סיפור שממשיך ונקטע וממשיך ונקטע.