_edited_edited.png)
דבר הבוגרים
נאום פתיחת התערוכה
שלום לכל האורחים והאורחות, ותודה שהגעתן לקחת חלק באירוע המרגש הזה.
אירוע משמעותי זה מעלה בנו סדרה של רגשות מעורבים ומנוגדים:
מהמעמד הזה כל כך חששנו, אבל גם כל כך ציפינו לו בו זמנית.
חודשי ההכנה ליום הזה היו ארוכים ועמוסים כל כך, אבל בו בזמן גם עברו מהר מדי.
כאשר אנו עומדות מול תוצרינו אנו חשות גאווה והקלה, אך בה בעת גם עצב על סיומו של התהליך שעברנו השנה.
השנה חולקנו לשלוש קבוצות, שלושה מסלולים: פיסול, ניו מדיה ודו מימד. כל אחת משלוש הקבוצות האלו אופיינה בדינמיקה, אווירה ומנהגים שונים.
את העבודה במסגרת מסלול פיסול אפיין שילוב בין מקצועיות לשחרור. בשעות הרבות שבילינו ביחד עסקנו בעבודה קשה ומסורה, אבל גם בריקודים ודיבורים.
במסלול ניו מדיה עבדנו בשילוב של עבודה עצמאית וליווי אישי מסור. המנחים העניקו לנו עושר של השראות, מדיומים ורעיונות. בסטודיו של מסלול דו מימד היתה דינמיקה נעימה ונינוחה אך גם ממוקדת ורצינית. במסלול התפתח שיח פתוח ומעשיר שכלל שיתוף של ביקורות, מחשבות ומחמאות מדוייקות וכנות.
בכל אחד מהמסלולים יצרנו לחוד, אבל בדרך מסוימת - גם ביחד. שילוב זה הוביל אותנו לחוות את אחד ממאפייניה המיוחדים ביותר של האמנות, והוא ההשפעה של יוצרים אחד על השנייה. בתערוכה הזו ניתן לראות זיקה לרעיונות ומוטיבים חוזרים. החזרה הזו מבטאת עד כמה, במודע או לא במודע, היינו נתונים להשפעתם של חברינו למגמה.
בין המוטיבים בתערוכה חוזר העיסוק ביחסים, קרבה, נשיות, משפחה, זכרונות, נוסטלגיה ומוות. כמו כן עיסוק באלימות, כאב, הקרבה, הרס, שבירה ואובדן שליטה. ניתן להבחין גם במגוון של ניסיונות חומריים, ביניהם בטון, בד, שעווה, קלקר וזכוכית. ולבסוף, התערוכה מציגה מגוון לא פחות רחב של אינטרפיטציות מקוריות ומדהימות לנושאים פשוטים לכאורה כגון טבע (לפעמים פנטסטי ולפעמים מרתיע), בעלי חיים ודיוקנאות.
אנחנו מלאות הוקרה על ההשראה וההכוונה שקיבלנו הן מחברינו למסלולים, והן ממורינו היקרים.
תודה למחנכי השכבה על הקשב והתמיכה האישית.
תודה למורי המגמה שליוו אותנו לאורך שנות לימודינו, מוטי, יונתן, רויטל, רינת, גיא, אביטל ונועה, שהכינו אותנו בדרכם אל הרגע המשמעותי הזה.
תודה למנהל בית הספר, דן שגיב, על בנייתך סביבה יצירתית ופעילה בבית הספר ותמיכתך בתרבות שיח פתוחה ואינטיליגנטית.
ועכשיו, אנחנו מזמינות בהתרגשות לבמה מספר אנשים יקרים:
תודה לאנשי המשק, אורי, אבי, אופיר ואביתר. בזכות העזרה האדירה והמסורה שהענקתם לנו קמה התערוכה, ואנחנו אסירות תודה על כך.
תודה למנחי המסלולים: איל יערי, ליאת קוך, דוד חקי, רינת טוויטו, טל ירושלמי ורעות ישעיהו. הייתם עבורנו מתווכי ומתווכות אמנות. לימדתן אותנו כיצד להתמודד עם תהליך היצירה, והנחתם אותנו באשר למציאת מקום האמנות בחיינו. הייתם עבורנו לא רק מנחים טכניים, אלא גם משענת רגשית ותומכת לכל אורך הדרך המטלטלת שעברנו השנה.
אחרון, תודה לפיטר מלץ, רכז המגמה, על יצירת המסגרת הנפלאה שאותה אנו מסיימות היום. בזכות עבודתך המסורה פרסת בפנינו עושר של הזדמנויות והשראות. הליווי שלך לאורך שנות המגמה השאירו אותנו מרותקות ומרוגשות לקראת שנים נוספות של יצירת אמנות.
נסיים את הנאום בדוגמה לרגש מעורב נוסף שמרחף מעל אירוע זה. רגש זה נוגע לתקופה הפסימית בה מצוייה מדינתינו. בזמנים אלו, בהם מאפייניה הדמוקרטיים הבסיסיים ביותר של המדינה נתונים בספק, קשה לברוח מהתהייה על מקומה של האמנות בחברה. במחשבה ראשונה, נראה לנו כי קיום אירועים שמחים כמו פתיחה זו הינו מעשה תפל המעודד התעלמות מתקופתנו החשוכה. אמנם, לאחר מחשבה הבנו כי אמנות, בכלל ביטוייה, היא דמוקרטיה. בין אם נעשת מתוך תודעה פוליטית ביקורתית או בין אם נעשת מתוך זיקה אסטתית ויצירתית, האמנות הינה ביטוי של זכויות הפרט ושל תרבות פוליטית דמוקרטית. על כן, עשיית האמנות והפקת אירועי אמנות כמו פתיחה זו הינו צעד מהותי לשמירה על הדמוקרטיה שלנו.