​

געגועיי לקפסולה

 

טכניקה מעורבת

240x209 ס״מ

 

בתקופה האחרונה מעסיקה אותי המסגרת המשפחתית ומידת ההתאמה שלי אליה.

​

התחלתי להרגיש ניכור ואי-התאמה לבני משפחתי עוד כשהוריי התגרשו לפני כמה שנים, אבל עכשיו כשאני מתקרבת לגיל היציאה מהבית היחסים ביני ובין הוריי נעשו מורכבים עוד יותר.בזמן הנוכחי הסתבר לי שאני לא יודעת לעמוד על תחושותיי ומידת החשיבות של המשפחה עבורי אבל מצאתי את החיפוש אחר קשר וקרבה אנושית כמרתק.

 

התבליט מבוסס על תמונה שצילמתי במסעדה ובה משפחה בת 6 נפשות אוכלת ארוחת ערב.

ממבט ראשון המשפחה נראתה לי אידיאלית אבל מה שהפנט אותי היה הריחוק וחוסר ההנאה שלהם מהארוחה שנחשבת לרגע אינטימי ומקרב.

על הפנים של כל אחד מבני המשפחה היה אפשר לראות את שעולה על מוחו בינו לבין עצמו ואת האנשים החלופיים איתם רוצה היה לסעוד במקום עם בני משפחתו.

​

כנראה שזו הפרשנות שלי לסיטואציה אבל התמונה גרמה לי לרצות לעבד אותה לתבליט גדול שיוצג בתערוכה בשביל לעזור לי לבטא את המבוכה בה אני נתקלת בכל פעם שרגשותיי מעורבים ביחס למשפחתי. כשעבדתי על התבליט העליתי את תחושותיי בפני חברים והתפלאתי לגלות שרבים מהם הזדהו עם מחשבותיי וגם הם תוהים כמוני לגבי אותן השאלות.

 

התבליט מורכב מ-40 חלקים שבנויים משלושה חומרים עיקריים: חימר, גבס ורישום. במהלך הזמן בו עבדתי על התבליט נתקלתי בהרבה קשיים טכניים שעיצבו את האופי והגימור של העבודה כפי שהיא מוצגת. הסדקים והשברים שנוצרו משריפת החימר, עירוב חומרים שונים והפנייה לרישום נעשו מתוך צורך במציאת פתרונות טכניים חלופיים לתכנון המקורי. מגבלות אלו גרמו לתהליך העבודה להיות מעניין כי הייתי צריכה לקבל החלטות כל יום מחדש.

 

תודותיי: למשפחה, לחברים, לרעות טל ואייל מורי המגמה וליעל ואביגיל.