מעצמו אל עצמו / דנה ראביד
פסטל, פנדה, אקריליק, שריפה, גילוף, צבעי עיפרון, צבעי מים, משחה חולית, וידאו, סאונד.
האינסוף שורה בכל, והוא הכל, אין בלתו ואפס זולתו; איך ניתן להתהוות מתוכו?
את שאלה זו התחלתי לחקור מתוך הרצון להבין כיצד לאפשר הגדרה מחדש מתוך כאוס. את התשובה לשאלה חיפשתי בתוך מחזוריות שנוכחת וניכרת בחיים שלי וביקום בכללו. אם אפשט את מחזוריות זו, ניתן לראותה כתהליך בעל כמה שלבים: התחלה, כאוס, ריק, לידה מחדש. זהו מוטיב שבא לידי ביטוי ביקום, בטבע, בהיסטוריה, בתהליכים אנושיים, במיתוסים.
הכל מתחיל מהתהוות כלשהי בעלת הגדרה וקיום מוחלט. ההגדרות לכל נמחקות ומתערבלות כאשר מגיע הכאוס. בכאוס אין לדבר הגדרה והכל מאבד ממשמעותו, הכאוס בהווייתו אינו מאפשר לדברים חדשים להיווצר, ועל מנת ליצור הגדרות חדשות יש למחוק הכל; לכן בשלב הבא מגיע הריק, מתוכו ניתן להגדיר מחדש.
התייחסתי בעבודתי לסיפורי בריאה, לתחילת האנושות ולגלגול נשמות, לקחתי ושילבתי אמיתות של תרבויות, דתות, אמונות שונות ואיתן יצרתי מעין נרטיב חדש ליקום. כל האמיתות האלו מתחברות בסופו של דבר לאותו המקום המחזורי שחקרתי.
הדבר שהתחיל את העיסוק שלי בביטויה של המחזוריות הזו ביקום היה סיפור הבריאה, בו היא מתבטאת בצורה הכי פשוטה ומוכרת – תוהו ובואו, חושך, ולבסוף בריאה. בסופו של דבר הגעתי להבנה שכל ההיסטוריה של האנושות מלווה במחזוריות הזו.
אין תשובה חד משמעית או מוגדרת לשאלתי, אך ההבנה שעל מנת לאפשר את הלידה מחדש שהטבע האנושי מייחל לה, צריך לקבל ולהכיל את האינסוף, נעשתה ברורה יותר עבורי.