תפירה ורקמה על בד.
במסגרת עבודת האוצרות שלי, שעסקה בשטיח כמרבד קסמים, ארגתי לתוך הבד את עצם החשיפה שלי לעבודות תפירה ורקמה שונות.
בבסיס העבודה עמדה הסקרנות, סקרן אותי להבין איך מכונת התפירה עובדת ואיך משתמשים בה, הסקרנות נענתה ע"י חברים לכיתה, שלמדו אותי להשתמש בה.
כשראיתי שלמכונה יש מגוון של תפרים היוצרים טקסטורות שונות, התעורר בי הרעיון, להפוך את תפירה מכלי טכני לכלי אומנותי ולצייר בעזרת התפרים השונים, דימויים שמעניינים אותי.
ניסיתי להתאים כל תפר לדימוי אותו רציתי לצייר, כך נבנו העבודות של "עמוד החשמל" ושל "מפגש הרכבות".
נוף אורבני, תמיד עניין אותי ומהווה נושא די מרכזי בעבודות שלי, אני מאוד אוהבת להיכנס לפרטים ולצייר כל דבר ודבר, דווקא חוסר המיומנות שלי במכונת התפירה, אפשרה לי להשתחרר מהשליטה הטכנית , לצייר חופשי וליהנות.
ניסיתי לצייר (בלי מרכאות) עם חוטי התפירה, בקווים וכתמים, את הנוף האורבני העשיר והדינמי ולמצוא בו את היום יומי, את השבריריות של הטיח בקירות וההשתנות המחזורית של הרחוב העירוני בארץ.
הרחוב העירוני מחבר לנו ניגודים , אנונימיות עם אינטימיות, פינה שקטה עם שאון המכוניות, אנשים וסביבה , את זה אני משקפת ע"י פרספקטיבה הפוכה, תוך העמדה תלת מיימדיות של קנווס כפול עם החוטים העדינים והדקים, שכמותם במהותם מחברים את הכול לעיר אחת ולעבודה אחת.
לאחר עבודה ממושכת במכונה, רציתי לחזור לעבודה ידנית ולכן החלטתי לרקום. אני מאוד אוהבת חיות וסוריקטות תמיד נראו לי חיות בעלות צורת גוף מיוחדת , לכן החלטתי לרקום אותן, ניסיתי לגוון ולצייר כל סוריקטה בדרך אחרת, חלקן בצבעי הסוואה.
בחרתי להציג את העבודות מהתקרה ולא צמוד לקיר, כדי לאפשר לצופים להסתכל גם על הצד האחורי של העבודה.
לכל עבודה בחוטים יש צד שני שנוצר בלי תכנון , לפעמים ניתן לזהות את הדימוי מקורי ולעיתים נוצר דימוי חדש , ציור חדש ,אחר לגמרי ומסקרן בפני עצמו.
הפורמט הגדול תמיד הקשה עלי, אבל החלטתי להתמודד וכך חברתי נושא אהוב עם אתגר חדש ועם מלאכת יד אינטימית שלמדתי לאהוב ולהעריך.