אורי מגן גרבוז

To play, press and hold the enter key. To stop, release the enter key.

press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom

מעברים
 

"מעברים" הוא סיפור קומיקס שפיתחתי במהלך החודשים האחרונים. הסיפור מתרחש בעולם עתידני, במקום שנקרא "הלשכה המרכזית לפיתוחים מדעיים ולטכנולוגיה יישומית". עיצובו של העולם בז'אנר מדע בדיוני אפשר לי להתפרע עם התפאורה ולשחק עם האפשרויות הויזואליות והקומפוזיציוניות של כל עמוד. הסיפור עוקב אחר בן אדם שמתעורר ומגלה שהוא לא עצמו- העבירו את התודעה שלו לתוך יצור, שהוא באמת, גרוע מכל בחינה שתעלה על הדעת, ועל כן מכנים את הזן הזה יצורי-פסולת. את תודעתו של יצור הפסולת, העבירו לתוך האדם. שמו של התהליך הזה, שבו מחליפים בין שתי תודעות של שני יצורים, הוא העברה.

הסיפור מתכתב עם "הגלגול" של קפקא, כאשר בשני הסיפורים הגיבור מתעורר ומגלה שנהפך ליצור מחליא ונחות (ב"הגלגול" הגיבור מתעורר בוקר אחד ומגלה שנהפך לג'וק). אצל קפקא. לעומת המטמורפוזה של קפקא, שהיא סתמית ושרירותית, תהליך ה"העברה" אינו אקראי כלל, משם שהוא מבוצע על ידי שני בקרים ובאמצעות מכשור ייעודי. בעולם העתידני המוצג כאן, המטמורפוזה משנה את אופייה- מסתמית למסחרית. הניכור שבהשתנות טמון כעת לא באקראיותה, אלא בהמוניות שלה- בעובדה שהמטמורפוזה, שלרוב מפורשת כאירוע פלאי ודרמטי שדורש תשומת לב, היא זניחה וחסרת ייחוד. בהקשר זה, המטמורפוזה כמובן משתבשת- על מנת לסגל לסיטואציה איזושהי ייחודיות כדי שיהיה אפשר לספר עליה. (למרות שאני משער שטבעי שמדי יום כמה העברות משתבשות באותו האופן שההעברה בסיפור משתבשת, הרי לא הגיוני שכולן יעבדו חלק. ואם ההשערה הזאת נכונה, את הסיפור הספציפי הזה אין טעם לספר). הצבת המטמורפוזה בסביבה עתידנית בהשוואה ל"הגלגול" הייתה שלב מכונן בתהליך גיבוש הסיפור, ועל כן ניתן לקרוא את הסיפור הזה כמחווה ל"גלגול" עם שינוי קל בתפאורה.

מתוך רצון לחקור את האפשרויות של סיפור בצורת קומיקס, הסיפור מוצג בשני אופנים בחלל: גם כחוברות, וגם כרצף עמודים התלויים על הקיר בשורה.


התלייה על הקיר מציגה את הסיפור כרצף אחיד, ואת כל אחד מהעמודים כעבודה אחת ועצמאית מתוך סדרת עבודות. לעומת זאת, צמצום הסיפור לכדי אובייקט אחד, חוברת, קושר יחד את כל העמודים ומאגד אותם לכדי מקשה אחת. החוברת יוצרת הקשרים בין זוגות עמודים, ומאלצת להתמקד כל פעם ביחסים בין כל זוג עמודים בכפולה, ואילו התלייה על הקיר יוצרת סדרה של עמודים עצמאיים, על כן היחס בתלייה בין עמוד לעמוד הוא קבוע וחסר העדפות.