טל אימבר

To play, press and hold the enter key. To stop, release the enter key.

press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom

היצירות התחילו כסדרת "חוף" שעבדתי עליה בקיץ, הסקיצות המקוריות נזנחו והתחלתי לייצר רצף של רישומי דיוקנאות בטכניקות שונות: עיפרון, דיו וציפורן, דיו "רטוב על רטוב," שימוש בצבע וחיקוי טכניקת הדפס. כשעבדתי ברישום עניינו אותי בעיקר פירוק והפשטה של הפנים לצללים, שימוש מינימלי בכתמים על מנת לייצר דמות (כמו חשיפת יתר בצילום או אור חזק בחוף הים המשאיר רק את הצללים הכהים ביותר.)

 

בכל פעם שהרגשתי שמיציתי את עצמי, התנסיתי בפעולות חדשות. נהניתי מהמהירות של הרישום ומהטבע האינסטינקטיבי שלו, ליצור שוב ושוב בלי לחשוב ולתכנן מראש, בניגוד לצבעי השמן שאיתם הייתי רגיל לעבוד, בהם שיטת העבודה היא איטית הרבה יותר ומרובת שלבים. כשהרגשתי שאני חוזר על עצמי, אתגרתי את עצמי והתנסיתי במדיום או טכניקה אחרת. גם כשהרגשתי שהדמויות חוזרות על עצמן בגלגולים שונים, ניסיתי לערבב אותן עד שהפכו לחסרות מגדר וגיל. בסופו של דבר, מיציתי את הרישומים ועברתי לצייר שוב בשמן. בצבעי שמן עבדתי גם בשנים קודמות, בעבודות הללו תהליך העבודה אצלי הוא יותר מתוכנן והדימויים הם יותר מורכבים ומכילים יותר משמעויות ואינפורמציה.

 

העבודות האלה עבורי הן כמו שיטת תיעוד, אני משתמש בסימבוליות על מנת לשתול אירועים ונושאים שמעסיקים אותי מהחיים: אבדן, זהות, בית, איזון, יציבות, פירוק, פיצול. דימויים שונים מסמלים עבורי דברים שונים. לעיתים רבות אני מבין רק בדיעבד מקורות מהחיים לדימויים שונים שלא ראיתי במהלך היצירה. דימויים מסוימים נשארים רלוונטיים עבורי וחלקם חולפים, העבודות כמכלול מציינות עבורי תקופה בחיים שלי.

השנה, רציתי לקחת את העבודות שלי ולהפוך אותן לאובייקטים עצמאיים מעבר לדו-מימד, באמצעות יציקות בטון ובהכנת ספרים.