נעמה גרדי

To play, press and hold the enter key. To stop, release the enter key.

press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom
press to zoom

סך חלקי


 

פרדוקס ספינת תסאוס : 

את הספינה שעל סיפונה הפליג תסאוס בדרכו מכרתים לאתונה שמרו האתונאים במשך שנים רבות. העץ ממנו הייתה בנויה הספינה לא נועד לעמוד איתן אל מול שנים רבות של פגעי טבע, והוא נסדק ונרקב. כל כמה זמן החליפו הממונים על שלום הספינה קורות אחדות משלדה המתפורר בקורות חדשות, על מנת לשמרה. 

לאחר כמה עשרות שנים נותרה הספינה אשר כל חלקיה המקוריים הוחלפו ונשכחו. כאן גילה את עצמו הפרדוקס - האם ספינת תסאוס עדיין קיימת, על יסודות משמעויותיה, או שמא הוחלפה בחיקוי? האם השלם גדול מסך חלקיו? 

בעבודה אני מנהלת מחקר אישי, בנסיון להוציא אל חלל האוויר מחשבות, רעיונות, תחושות וחוויות שלי בצורת דימויים על מנת לעזור לעצמי להבין אותם. 

 

אני חוקרת את רעיון הזהות המנותקת בעזרת פירוק והרכבה של חלקים בעצמי, בניה ללא יסודות מוצקים של זהות ואינדבדואליות מעורפלת. במשך שנים הרגשתי שאני חיה בתוך הראש של עצמי, וזו התחושה שאני מנסה להעביר - חלל שיאצור בתוכו תחושה של מבט אל תוך המחשבות שלי.

 

בחלל מוצג כל התהליך המחשבתי-מחקרי שלי;

 

האם ניתן לבנות בסיס של זהות בלי זכרונות להסתמך עליהם?

האם אני קיימת, בהינתן ואיני מרגישה כך?

מה אם המציאות היא פרי דמיוני, האם זה באמת משנה?